אני סופיה אפל מורנו, חוקרת וחיה את עולם הרוח וההתפתחות האישית ב15 השנים האחרונות, מורה ליוגה ומדיטציה, מטפלת ביוגה תרפיה, מנחה רטריטים וסדנאות, נוודית לסירוגין ואוהבת את החיים.

כאן בבלוג אשתף את מסע ההתעוררות שלי מתוך תקווה שזה יתרום וייתן ערך גם לך.

להמשך קריאה>>

אשמח לעדכן אותך על תוכן חדש בבלוג ועל סדנאות, קורסים וריטריטים בהנחייתי.

ללמוד להקשיב לבטן

אחד הדברים המרתקים שאני לומדת בשנה האחרונה הוא להקשיב לבטן שלי, אני לא מתכוונת באמת ממש להקשיב לרחשים של הבטן, אלא להקשיב לאינסטינקט הראשון שעולה מהבטן, זה שמגיע לפני ההיגיון. כשמגיעה הצעה, רעיון, בדרך כלל יש לי איזשהי תחושה פנימית שמדברת ממש בשקט ואומרת "כן!" או "הממ..לא" ואז מגיע קול ההגיון שמפרש או מסביר, מוסיף הגיון ונימוקים להאם כדאי לי או לא.

מנסיון מר ורצוף חוסר דיוקים למדתי שכשאני מקשיבה ל"כן" או ה"לא" הראשוני הזה אני הרבה יותר בהרמוניה עם החיים. אני מרגישה שהרבה פעמים החוסר יכולת להאמין ולהקשיב לאינסטינקט הראשוני הזה טמון בFOMO הארור, הפחד לפספס משהו מגניב מרתק ושווה יותר שקורה איפושהו שם. וככה יוצא שבמקום להקשיב באמת פנימה האם מדויק לי או לא לעשות את הדבר אני מונעת מפחד לפספס משהו ממש שווה שמישהו אחר דמיוני חווה כרגע.

אז זה מסע פנימי ללמוד לקבל ולברך את מה שיש כרגע, את מה שמדויק לי, מה שממש נעים ונכון עבורי, גם אם איפושהו שם קורה משהו מגניב יותר. להבין שאיפה שאני נמצאת עכשיו, עם כל מה שקורה הוא הדבר הכי נכון וכי טוב עבורי, ולא משנה איזה בחירה עשיתי, בכל סיטואציה אני יכולה ללמוד, לחוות ולקבל משהו – גם אם בחרתי משהו שהתברר שהוא לא מדויק לי.

והדרך הזו הולכת יחד עם עוד בחירה מודעת ואמיצה שלמדתי לאורך הדרך – אם עשיתי בחירה, אני מגבה אותה. כלומר, אם ניצבתי מול צומת דרכים ובחרתי בבחירה מסויימת, אז ללכת בה בלב שלם. לא להסתכל אחורה ולהגיד "אבל מה אם הייתי בוחרת בדרך ההיא?" לקחת אחריות, לצעוד בדרך שבחרתי ובאמת לתת לה הזדמנות. ללכת לכיוון שבחרתי בלב שלם, באמת אבל. וההחלטה הזו לא תמיד קלה עבורי אבל היא תמיד יוצרת איזה שקט פנימי ותחושת נינוחות ושליטה על בחירותיי. כמובן שבהמשך הדרך אחרי שצעדתי בכיוון מסוים תמיד אפשר לשנות כיוון ובצומת הבאה לבחור שוב פנייה אחרת, אבל לפחות נתתי לבחירה שכבר בחרתי הזדמנות הוגנת להציג את מתנותיה.

זהו. מסקנות שכאלה משבת שבחרתי להקשיב לבטן ושחררתי את הFOMO וכל מה שמתלווה אליו.

איך אתן עם הבטן שלכן? מצליחות להקשיב לה? איך זה עובד לכן?

 

עוד באותו נושא

להיות זה להיפרד

להיות זה להיפרד – מאת יעקוב רז להיות זה להיפרד. להקשיב זה להיפרד. לשבת בהתבוננות קשובה זה להיפרד. הנה אני שואף. הנה אני נושף. בנשיפה

להמשך קריאה »

אפשר לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מומלץ להשאיר תגובה

כתיבת תגובה