אני סופיה אפל מורנו, חוקרת וחיה את עולם הרוח וההתפתחות האישית ב15 השנים האחרונות, מורה ליוגה ומדיטציה, מטפלת ביוגה תרפיה, מנחה רטריטים וסדנאות, נוודית לסירוגין ואוהבת את החיים.
כאן בבלוג אשתף את מסע ההתעוררות שלי מתוך תקווה שזה יתרום וייתן ערך גם לך.
*הבלוג כתוב בלשון נקבה מתוך רצון לאיזון מגדרי אך בהחלט פונה לכל המינים ולכל הא.נשים.
להמשך קריאה>>
אשמח לעדכן אותך על תוכן חדש בבלוג ועל סדנאות, קורסים וריטריטים בהנחייתי.
אני סופיה אפל מורנו, חוקרת וחיה את עולם הרוח וההתפתחות האישית ב15 השנים האחרונות, מורה ליוגה ומדיטציה, מטפלת ביוגה תרפיה, מנחה רטריטים וסדנאות, נוודית לסירוגין ואוהבת את החיים.
כאן בבלוג אשתף את מסע ההתעוררות שלי מתוך תקווה שזה יתרום וייתן ערך גם לך.
להמשך קריאה>>
מתנת הכאב
השבוע בקליניקה אמרתי למטופלת שהכאב הוא מתנה. איזה אמירה מעצבנת. אבל זה נכון. הכאב בא לסמן לנו שמשהו שאנחנו עושים לגוף או לנפש שלנו, לא נכון, לא מדויק, לא משרת. הכאב לא שם סתם כי
ללמוד להקשיב לבטן
אחד הדברים המרתקים שאני לומדת בשנה האחרונה הוא להקשיב לבטן שלי, אני לא מתכוונת באמת ממש להקשיב לרחשים של הבטן, אלא להקשיב לאינסטינקט הראשון שעולה מהבטן, זה שמגיע לפני ההיגיון. כשמגיעה הצעה, רעיון, בדרך כלל
איך אפשר להפסיק לחשוב על משהו? זה בכלל אפשרי?
למה אני לא מפסיקה לחשוב דווקא על הדבר שעושה לי רע?? למה אני דואגת ומדמיינת את הסיטואציה הכי גרועה שיש? ובכלל למה המחשבות האלה לא מפסיקות אף פעם?! אחד הדברים המעניינים והמפתיעים שלא מלמדים אותנו
להיות זה להיפרד
להיות זה להיפרד – מאת יעקוב רז להיות זה להיפרד. להקשיב זה להיפרד. לשבת בהתבוננות קשובה זה להיפרד. הנה אני שואף. הנה אני נושף. בנשיפה נפרדתי מן האוויר. בנחת. בלא להחזיק בו. בשאיפה קיבלתי את
יום השוויון האביבי – להתאים את עצמי למקצבי הטבע
היום חל לו יום השוויון האביבי. מה זה אומר? יום השוויון האביבי (או באנגלית vernal equinox) הוא אחד מארבעת נקודות ציון חשובות בסיבונו סביב השמש- יש את היום הכי ארוך בשנה, היום הכי קצר ושני
יוגה ביום יום – אוטנאסאנה
כשאני מסתכלת על החתולה שלי, אני רואה שלאורך כל היום היא נמתחת. אחרי נמנום על הספה, לפני שיוצאת לחצר, לפני שניגשת לנשנש מקערת האוכל ולפעמים סתם ככה באמצע שומדבר. ככה היא שומרת על גמישות הגב
לקבל כל רגע כפי שהוא
מכירים את הרצון או הציפייה שיגיע הרגע, המקום והזמן ובו הכל יהיה פשוט בסדר. ייגמר הבלאגן ויהיה אפשר להתחיל לחיות. "אני רק מחכה שהדברים יירגעו ואז…" או שאולי איזו אמונה שכשאתחיל להתאמן\לתרגל יוגה\לאכול בריא\להפסיק לעשן
מתנת הכאב
השבוע בקליניקה אמרתי למטופלת שהכאב הוא מתנה. איזה אמירה מעצבנת. אבל זה נכון. הכאב בא לסמן לנו שמשהו שאנחנו עושים לגוף או לנפש שלנו, לא נכון, לא מדויק, לא משרת. הכאב לא שם סתם כי
ללמוד להקשיב לבטן
אחד הדברים המרתקים שאני לומדת בשנה האחרונה הוא להקשיב לבטן שלי, אני לא מתכוונת באמת ממש להקשיב לרחשים של הבטן, אלא להקשיב לאינסטינקט הראשון שעולה מהבטן, זה שמגיע לפני ההיגיון. כשמגיעה הצעה, רעיון, בדרך כלל
איך אפשר להפסיק לחשוב על משהו? זה בכלל אפשרי?
למה אני לא מפסיקה לחשוב דווקא על הדבר שעושה לי רע?? למה אני דואגת ומדמיינת את הסיטואציה הכי גרועה שיש? ובכלל למה המחשבות האלה לא מפסיקות אף פעם?! אחד הדברים המעניינים והמפתיעים שלא מלמדים אותנו
להיות זה להיפרד
להיות זה להיפרד – מאת יעקוב רז להיות זה להיפרד. להקשיב זה להיפרד. לשבת בהתבוננות קשובה זה להיפרד. הנה אני שואף. הנה אני נושף. בנשיפה נפרדתי מן האוויר. בנחת. בלא להחזיק בו. בשאיפה קיבלתי את
יום השוויון האביבי – להתאים את עצמי למקצבי הטבע
היום חל לו יום השוויון האביבי. מה זה אומר? יום השוויון האביבי (או באנגלית vernal equinox) הוא אחד מארבעת נקודות ציון חשובות בסיבונו סביב השמש- יש את היום הכי ארוך בשנה, היום הכי קצר ושני
יוגה ביום יום – אוטנאסאנה
כשאני מסתכלת על החתולה שלי, אני רואה שלאורך כל היום היא נמתחת. אחרי נמנום על הספה, לפני שיוצאת לחצר, לפני שניגשת לנשנש מקערת האוכל ולפעמים סתם ככה באמצע שומדבר. ככה היא שומרת על גמישות הגב
לקבל כל רגע כפי שהוא
מכירים את הרצון או הציפייה שיגיע הרגע, המקום והזמן ובו הכל יהיה פשוט בסדר. ייגמר הבלאגן ויהיה אפשר להתחיל לחיות. "אני רק מחכה שהדברים יירגעו ואז…" או שאולי איזו אמונה שכשאתחיל להתאמן\לתרגל יוגה\לאכול בריא\להפסיק לעשן
