כשאת נמצאת בסטרס גדול את לא מצליחה לחשוב כמו שצריך. כל דבר קטן מקפיץ אותך, כל דבר קטן מעצבן אותך.
כשאת בסטרס גדול זה נראה כאילו כל העולם נגדך. קשה לך לישון בלילה. כל בעיה קטנה נראית כאילו היא תכף מפילה את כל מגדל הקלפים הרעוע שהוא חייך.
כשאת בסטרס גדול העיכול שלך לא משהו, הנשימה לא טובה, הבריאות חצי כוח. החיים נראים אפורים וחסרי ערך.
כשאת בסטרס את עסוקה בלכבות שריפות ואין לך זמן פשוט לחיות.
כמובן שיש המון סיבות לסטרס הזה, עם החיים עכשיו והתקופה והכל…אז את פשוט מחכה שהכל יעבור כדי שיהיה אפשר לחזור לחיות, אבל הדברים לא עוברים, והחיים ממשיכים. והסטרס שם. ולפעמים אנחנו כמו דג שלא מבחין במים שסביבו – זה נמצא בכל מקום אז לא רואים את המים בכלל.
הסרטס הוא לא בעיה. הוא תגובה תקינה לסיטואציה קשה ומפחידה. אבל זה התפקיד שלנו להראות למוח שלהו שהכל בסדר, שאין כאן סכנה ממשית כרגע, שאפשר לשחרר אחיזה. רצוי וחייב לתת מקום לסטרס הזה להשתחרר, לווסת ולהרפות מעט מהלחץ העצום הזה על המערכת. זה חיוני גם לבריאות הנפשית וגם לבריאות הפיזית שלנו (מחקרים מראים שהגורם העיקרי לרוב המחלות הגדולות הוא סטרס – מחלות אוטאמוניות, סכרת, סרטן ועוד…)
העצה הכי טובה שלי לשחרור סטרס היא לתת לאינטילגנציה של הגופנפש לעשות את שלה – לאפשר לעצמך לבכות, לרעוד, לשקשק ולנער את הגוף, להתפרק. בסביבה בטוחה לצעוק, להרביץ לכרית. לפרוק את המתח הזה על בסיס יומיומי.
במצבי לחץ אנחנו נכווץ את הגוף, אז הרפיית הגוף ונשימות מרגיעות (בדגש על נשיפה ארוכה) נותנות למוח שלנו סימן שהכל בסדר ואפשר לשחרר.
אפשר לשלב גם ספורט, הליכה, ריצה, יציאה לטבע.
מדיטציה, יוגה ונשימות הן גם כלים נפלאים שעושים פלאים..
הסטרס הוא לא אויב, הוא עוד סימן מהגוף המתוק שלנו שמבקש תשומת לב אוהבת, שמבקש שניתן לו תנאים טובים לחיים. כדיא להקשיב לו.
