את ממש רוצה לתרגל לבד בבית כבר מלא זמן, את יודעת שאחר כך תרגישי כל כך טוב. את קובעת לעצמך שמחר בבוקר תקומי מוקדם ותתרגלי. בבוקר המיטה כל כך נעימה ועד שיש לך זמן לישון איך בכלל אפשר לקום מוקדם יותר..
אז את מוותרת לעצמך רק הפעם. לא נורא, אפשר גם בערב, אולי את לא טיפוס של בוקר, את מקווה שבערב זה יעבוד.
וכשמגיע הערב יש עייפות וחוסר חשק. הספה קוראת לך יותר מכל דבר אחר. הבית מבולגאן, יש מלא כביסה לעשות
הדבר האחרון שבא לך לעשות זה לתרגל.
אולי יש גם פחד שאת לא באמת יכולה לתרגל לבד בלי מורה, או שלא תתרגלי נכון ותפגעי בעצמך.
ואולי יש חשש שפשוט אין לך את יכולת ההתמדה הזו לתרגל לבד..
יש אינספור סיבור למלא לא לתרגל. אבל אחרי שאת מתרגלת את מבינה שזה הדבר הכי חשוב והכי משמעותי שאת יכולה לעשות עבור עצמך ושזה ממלא אותך יותר מכל דבר אחר.
אז הנה 5 פעולות קטנות שיעזרו לך להתחיל-1. להתחיל בקטן
אחד הדברים שהכי מעקבים אותנו מלתרגל זה מחסור בזמן. כי בואי, החיים שלנו עמוסים, ויש מלא מה לעשות.
“אם אין לי עכשיו זמן לתרגול מלא של שעה, אז עדיף שאני לא אתרגל בכלל”
ממש חבל לחשוב ככה! תרגול של 10 או 20 דקות יכול להיות סופר משמעותי וממלא. אם אין לך זמן, תתחילי בקטן ותתמידי עם זה. זה יהיה יותר משמעותי מאשר תרגול של שעה פעם באף פעם.
2. לעשות נעים
כשאת מתרגלת בבית – זה הסטודיו שלך, תעשי שיהיה לך כיף בו. אפשר להדליק קטורת, לשים מוזיקה נעימה, להדליק נר, לפתוח חלון. כל דבר שינעים לך את האווירה.
את לא חייבת לדנדש את הבית לפני כל תרגול (כי אז זה לעולם לא יקרה) אבל להקדיש רגע לעשות נעים יכול לעשות את כל ההבדל וגם להיות כמו מין טקס קטן שמציין שעכשיו זה רגע מקודש בשבילי.
3. לקבוע מראש זמן לתרגול
מה שלא בלו”ז לא קורה. מה שאני שומרת לכשיהיה בא לי, קורה לעיתים רחוקות בלבד. שימי לך בלוז דייט עם עצמך ותתכונני. גם אם זה הפסקה של 15 דקות רגע לפני שהילדים חוזרים מהגן או לפנות חצי שעה בערב לפני השינה. תקבעי בבירור מתי זה יהיה ותתייחסי לזה כמו זמן קדוש ואיכותי שאת לא מפספסת.
4. לפרוס את המזרן ולא להתחייב לשום דבר
הצעד הראשון והכי קשה הוא לפרוס את המזרן. אחרי שעשית את זה, כל השאר זה בונוס.
תאפשרי לעצמך לא להתחייב למה יהיה בתרגול הזה שלך. אולי רק תשכבי 10 דקות על הגב עם ידיים על הבטן ותנשמי אל הבטן – זה פרייסלס.
אולי תשימי לך סרטון ותתרגלי תרגול דינאמי ומקפיץ שיעלה לך חיוך על הפנים.
אולי תעשי 2-3 ברכות לשמש ומדיטציה קצרה.
מה שבא, מבורך.
5. והכי חשוב: תסמכי על עצמך
כשמתרגלת לבד תמיד יש את החשש אם אני עושה נכון או לא, אין מי שיתקן או יראה. במקום שזו תהיה בעיה תראי בזה כהזדמנות לסמוך על החלק בך שיודע, המורה הפנימית שלך.
תקשיבי לגוף ולמה שהוא מאותת – אם קשה לנשים והכל מכווץ, תעצרי ותחזרי חזרה. אם יש חיוך קטן ונשימת רווחה – את במקום הנכון.
תרגול עצמאי הוא הדרך הכי טובה לחזור להיות בקשר עם עצמך. לקחת את התרגול חזרה אלייך, להפוך אותו לזמן באמת קדוש של חיבור לכל חלקייך.
