אני סופיה אפל מורנו, חוקרת וחיה את עולם הרוח וההתפתחות האישית ב15 השנים האחרונות, מורה ליוגה ומדיטציה, מטפלת ביוגה תרפיה, מנחה רטריטים וסדנאות, נוודית לסירוגין ואוהבת את החיים.

כאן בבלוג אשתף את מסע ההתעוררות שלי מתוך תקווה שזה יתרום וייתן ערך גם לך.

להמשך קריאה>>

אשמח לעדכן אותך על תוכן חדש בבלוג ועל סדנאות, קורסים וריטריטים בהנחייתי.

שיעורים מהחיים – לקבל את המציאות

אחד מהגורמים הגדולים לסבל בחיים לפי היוגה (וגם לפי הבודהיזם) הוא חוסר קבלה של המציאות כפי שהיא. בדרך כלל ישנו איזה תכנון מסויים לחיים, רעיון מקדים איך בדיוק הדברים אמורים להיראות ואז באים החיים ובחוצפתם הרבה מחרבים לנו את כל התוכניות! אני במחשבותיי היצירתיות תיכננתי תוכנית מפורטת ושלמה וכבר הייתי בטוחה שזו המציאות ופתאום מגיעה משהו ו"הורס" לי את כל התוכניות.

הסבל כאן הוא כפול כי א. התוכנית שרציתי לא התקיימה ב. אני לא מסכימה עם המציאות שכן מתקיימת.

ובסופו של דבר? המציאות היא המציאות. מה שקורה הוא מה שקורה. כל מה שדמיינתי ורציתי? היה בעיקר, ותכלס, אך ורק, בתוך המחשבות והרצונות שלי.

עצם המאבק עם המציאות ועם כל מה שמתרחש ממש כרגע, פשוט גוזל ממני כל כך הרבה אנרגיה וגורם לי לסבל גדול. העתיד היה רק בדמיון שלי. הווה הוא המציאות היחידה האפשרית.

ועכשיו? אני בטוחה שלכולנו היו תוכניות מפורטות ושונות איך החגים הולכים להיראות והמציאות באה וחרבה את הכל.

אני למשל תכננתי לבלות את השבוע האחרון שלפני הסגר בללמד מלא שיעורי יוגה, להיות בזולה בירדן, לצאת לרקוד ולפגוש חברים. ובמקום זה? אני ורן חולים שבוע שלם מרותקים לבית עם חום ושקדים נפוחים (כן כן, הסגר הוארך בשבוע בשבילנו). להגיד שלא התבאסתי? בטח שכן. אבל אז נזכרתי שלהילחם עם המציאות זה כל כך מעייף ובסוף היא תמיד מנצחת. אז התרווחתי לתוך מה שקורה, והנה אני כבר שבוע חולה, נחה, צוחקת ממה שהחיים המשוגעים האלה מביאים לעברי ומנווטת את דרכי בצורה הכי טובה דרכם. ותכלס? זה הרבה יותר נעים לי מאשר להתמרמר ולהתבאס למה זה קרה לי ומה עשו לי…

נ.ב – זה לא אומר שאי אפשר לפעול כדי לשנות את המציאות כשצריך ואפשר, אבל צעד ראשון הוא להכיר בה.

אז איך אתם תבלו את החגים\סגר הקרובים? גם לכם התוכניות השתנו? איך אתם מקבלים את השינוי? אשמח לשמוע חיבוק גדול לכולנו חמודים שכמונו

 

עוד באותו נושא

ללמוד להקשיב לבטן

אחד הדברים המרתקים שאני לומדת בשנה האחרונה הוא להקשיב לבטן שלי, אני לא מתכוונת באמת ממש להקשיב לרחשים של הבטן, אלא להקשיב לאינסטינקט הראשון שעולה

להמשך קריאה »

אפשר לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מומלץ להשאיר תגובה

כתיבת תגובה