השבוע בקליניקה אמרתי למטופלת שהכאב הוא מתנה.
איזה אמירה מעצבנת. אבל זה נכון.
הכאב בא לסמן לנו שמשהו שאנחנו עושים לגוף או לנפש שלנו, לא נכון, לא מדויק, לא משרת.
הכאב לא שם סתם כי הגוף או היקום רוצה להתעלל בנו – זה סימן לכך שהתנאים שנתנו לבריאות שלנו לא היו מדוייקים.
יותר מזה, זו הזמנה לדייק את התנאים האלו – וברגע שנעשה את זה, הכאב יתחיל להיעלם.
ומה קורה כשלוקחים משכך כאבים? או מנסים להעלים את הכאב עם שיטות שונות אבל לא בודקים למה מלכתחילה הוא הופיע? זה בעצם מצב שהגוף צועק לנו לעזרה ואנחנו רק משתיקים את הצעקות שלו…
במקום לשאול "מה קרה? איך אני יכולה לעזור?" אנחנו אומרים לו לשתוק וסותמים לו את הפה. ואז הגוף משנה טקטיקה, ומה שהיה כאב נקודתי הופך לכאב כרוני או למחלה כרונית יותר חמורה. (וגם עם זה אפשר לעבוד)
אותה מטופלת הגיעה עם כאבי גב קשים וביקשה שאעזור לה להעביר את הכאב. יחד ישבנו והבנו מה באורח חיים שלה גרם לכאבים – ישיבה ממושכת, חוסר תנועה, תזונה לקויה, סטרס גבוהה… התאמתי לה תרגול יוגה אישי יומיומי קצר, שינינו את התזונה, הוספנו הליכות ותרגילי נשימה. לאט לאט בלי לשים משחות או לקחת כדורים הכאב מעצמו התחיל להיעלם. מעבר לזה – היא התחילה להיות הרבה יותר חיונית, קלילה ומלאת אנרגיה. הכאב עבורה היה מתנה. מתנה להתחיל שינוי לטובה בחיים.
אני מזמינה אותנו לראות את הכאבים שלנו כחברים. לשאול את עצמי למה הכאב הופיע? מה באורח החיים שלי גרם לזה? מה עשיתי שלא היה מדויק?
זוהי הזמנה להפסיק לטייח את הכאבים,
להתחיל להאמין ולהקשיב לאינטואיציה של הגוף,
להקשיב לכאב,
ללמוד ממנו,
לגדול ממנו.
