אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי בחיי הוא אימוץ של שגרת בוקר מייטיבה. גם אם לא נראה שיש לך שגרת בוקר, לכולנו יש שגרה של דברים שאנחנו עושים כשקמים על הבוקר – שותים כוס קפה, גוללים בפייסבוק, חדשות… כל אחת והשגרה שלה.
זה התחיל לפני כעשור כשטיילתי בהודו, התחלתי לתרגל יוגה בבקרים ופתאום ראיתי שימים שבהם לא תרגלתי יוגה היו הרבה יותר עייפים, איטיים, הייתי יותר עצבנית. ימים שבהם כן תרגלתי היו מלאי צבע, היתי חיונית ומלאת אנרגיה, רגועה יותר כאבי הגב תחתון נעלמו. הבנתי שאיך שהבוקר שלי נראה, כך גם ייראה כל שאר היום שלי.
מאז אני מתרגלת יוגה כל יום, ולשגרת הבוקר שלי הצטרפו גם מדיטציה קצרה, תרגילי נשימה, דפי בוקר ועוד. לפעמים יש לי המון זמן ואז שגרת הבוקר שלי נמשכת במשך שעה-שעתיים, ולפעמים יש רק רבע או חצי שעה.
העיקר או שאני מקדישה את הרגעים הראשונים שלי ביום לעצמי, לטיפוח היחסים שלי עם עצמי.
ממש כמו שכל יום צריך להטעין את הטלפון שלנו ולתת לו אנרגיה שימשיך לשרת אותנו, כך גם אם נדאג יומיום "להטעין" את עצמנו בכל הרבדים נוכל להמשיך לתפקד, לחיות טוב ואפילו לשגשג. ה"הטעינה" הזו לא מסתקפת רק בשינה ואוכל (שגם הם מאוד חשובים באיכותם וכמותם כמובן) אלא בכל הרבדים שלנו – גופני, מנטלי, רגשי, אנרגטי.
המון פעמים במשך השנים שמעתי תלמידים וחברים שרוצים לתרגל אבל לא יודעים איך לבנות תרגול או איזה תנוחות לתרגל, באיזה סדר כדאי ומה "נכון" ומה לא. ככה היוגה נשארת נחלת המורה ליוגה, משהו שעושים פעם-פעמיים בשבוע כשהולכים לשיעור יוגה. היא לא הופכת להיות משהו אישי.
והיוגה היא תרגול אישי.
היא זמן מקודש עם עצמנו.
