מכירים את הרצון או הציפייה שיגיע הרגע, המקום והזמן ובו הכל יהיה פשוט בסדר. ייגמר הבלאגן ויהיה אפשר להתחיל לחיות. "אני רק מחכה שהדברים יירגעו ואז…" או שאולי איזו אמונה שכשאתחיל להתאמן\לתרגל יוגה\לאכול בריא\להפסיק לעשן אז הכל סופסוף יסתדר. האמנם?
בדרך היוגה אנחנו מגלים, שכאן, ממש עכשיו, עם כל הבלאגן ועם כל מה שצריך לסדר, לעשות ולשפר.. אלה הם החיים, ממש ככה. לא יגיע רגע שבו נוכל לנוח ולהגיד 'אהה הגעתי, סופסוף עכשיו אפשר להתחיל לחיות טוב' כי מיד אחריו תהיה עוד מטרה, עוד רצון להשתפר, לשנות לארגן… ככה עובדת ההכרה שלנו וזה בלתי נמנע. אם אחכה עד שהכל יסתדר כדי להתחיל עם כל מה שרציתי אני אולי אגלה את עצמי מחכה המון המון זמן לשווא…
דרך היוגה מלמדת אותנו לחיות את החיים במלואם, יחד עם כל הבלאגן והכאוס, עם העליות והירידות, עם הכיווצים וההתרחבויות. לכולם יש מקום, כולם חלק מהמארג הנפלא שהוא חיינו. כל סיטואציה שאפגוש בחיי באה לשרת אותי בדרכי לגדול במודעות, באהבה. ואז אני מגלה שהרגע שבו אני מתפרצת בעצבים על מישהו בכביש לא פחות חשוב לגדילה האישית שלי מאשר הרגע בו אני נחה על חוף הים.
וכשאני מבינה ומתחילה לתרגל את זה, כל רגע בחיים נהיה הזדמנות עבורי לגדול במודעות ולהפוך להיות אדם טוב יותר. עבורי, עבור הסובבים אותי ועבור כל הבריאה.
