יש לי לב רגיש, וכשאני נתקלת בסבל מאוד גדול הנטייה שלי היא להסיט את המבט, לא לתת לכל הכאב הזה להיכנס אליי, להגן על עצמי. נגיד כשרואה חיה דרוסה בכביש, או שומעת כאב החטופים או על הרעב באפריקה.
ככה עשיתי עד שהכרתי את הבודהיזם, שם יש תרגולים של הגדלת האמפתיה והחמלה ופיתוח איכויות הלב. התרגולים האלו באו לעזור לנו לפתוח את הלב במקום לסגור אותו לנוכח הסבל, בצורה הדרגתית ובטוחה, כי רק כך נוכל הציע עזרה ולא נסגור את עיננו וליבנו, כשנדע שאנחנו חזקים מספיק להכיל את כאבו של האחר מבלי להתפרק בעצמנו נוכל באמת להציע עזרה ממקום חומל ואוהב.
התרגול הזה גם מאוד משחרר, כי בואו, יש כל כך הרבה סבל בעולם, מכל כך הרבה כיוונים, אז כשמנסים להימנע מלבוא איתו במגע בסוף יוצא שאנחנו מסתגרים בבועה מאוד קטנה שאין בה מרחב תנועה…
אחד התרגולים העוצמתיים שמתעסקים בהרחבת החמלה והאהבה הוא תרגול הטונגלן שמאוד יעיל אל מול סבל ומראות קשים.
יש לי תחושה שבייחוד בימים אלו הוא יכול מאוד להועיל, אז הכנתי הקלטה של המדיטציה.
מיי ייתן וכל הייצורים החיים יהיו חופשיים מסבל וכאב.
