״הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני עשרים שנה.
הזמן השני הכי טוב הוא עכשיו״
השוואתיות.
היום נכנסתי למחילת הארנב הזו.
ראיתי מישהי שלקחה רעיון לערוץ היוטיוב שהיה לי ממש מזמן ויישמה אותו יותר טוב ממני, בזמן שאני לא עשיתי את זה.
זה גרם לי לפקפק בעצמי, לא לרצות להתקדם בעצמי.
״למה שאני אמשיך לעשות מה שאני עושה אם היא כבר עושה את זה כל כך טוב?!״ גם אם אתחיל עכשיו היא תהיה יותר טובה ממני. התכווצתי וכעסתי על עצמי.
התחלתי בייסורים עצמיים, חרטה והשוואתיות.
ואז נעצרתי ונשמתי.
ונזכרתי שהזמן הכי טוב להתחיל ולעשות הוא עכשיו,
ובכלל לא משנה מה האחרים עושים, כי הם לא אני
והמתנה שלי לעולם היא ייחודית ואחרת.
ואני לא יכולה להשוות את ההתחלה שלי לאמצע של אחרים.
ובכלל לכולנו יש מקום ויש שפע מספיק לכולם.
נזכרתי ונשמתי קצת. אהה. יופי.
הקנאה וההשוואתיות היא בעצם דרך של ההכרה החמודה שלי לעזור לי להתפתח ולצמוח, להיות טובה יותר, זה רק חץ שמראה לי לאן אני רוצה להגיע. אני יכולה להשתמש באנרגיה הזו כדי להניע אותי לפעולה ולהתמיד במקום לוותר ולעצור.
אז אני כותבת את זה עכשיו כתזכורת לעצמי וגם לכם.
תמיד יהיה מישהו טוב יותר ממני שעשה את מה שאני עושה בעבר.
אם אתן לזה לעצור אותי, אני אף פעם לא אתקדם.
וגם אתם לא.
אז חבל.
