יש המון דיבור היום על הפוסט טראומה שתבוא בעקבות המלחמה. מדברים המון על תופעות הלוואי הארוכות טווח שרבים מאיתנו יחוו בעקבות הזוועות של ה7 לאוקטובר, וזה הגיוני מאוד. אכן לא מעט אנשים יפתחו פוסט טראומה

חזרתי מריטריט שתיקה של 4 ימים בצפון. היה לא פשוט בכלל לעצור את הכל, למסור את הטלפון ולהתמסר לכמה ימים של שקט ומדיטציה. תמיד שואלים אותי על השתיקה, על איך אפשר לא לדבר? אז תכלס

חזרתי מויפסאנה של 7 ימים לפני כמה ימים. זו מתנה שאני מעניקה לעצמי פעם בשנה כבר 5 שנים ברציפות. כמו ניקוי רעלים נפשי-ריגשי-מנטלי. השנה זה היה עם עמותת תובנה, בדרך כלל אני עושה אצל המורה

בימים האחרונים חוויתי תחושות של דכדוכך תקיעות וחוסר מוטיבציה, וראיתי עוד הרבה אנשים במצב דומה. זה קשור בין השאר גם לזמן הזה בשנה שאנחנו נמצאות בו, הימים הכי קצרים בשנה, הכי חשוכים. רגע לפני היום

״הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני עשרים שנה. הזמן השני הכי טוב הוא עכשיו״ השוואתיות. היום נכנסתי למחילת הארנב הזו. ראיתי מישהי שלקחה רעיון לערוץ היוטיוב שהיה לי ממש מזמן ויישמה אותו יותר טוב