את ממש רוצה לתרגל לבד בבית כבר מלא זמן, את יודעת שאחר כך תרגישי כל כך טוב. את קובעת לעצמך שמחר בבוקר תקומי מוקדם ותתרגלי. בבוקר המיטה כל כך נעימה ועד שיש לך זמן לישון איך בכלל אפשר לקום מוקדם יותר.. אז את מוותרת לעצמך רק הפעם. לא נורא, אפשר גם בערב, אולי את לא טיפוס של בוקר, את מקווה שבערב זה יעבוד. וכשמגיע הערב יש עייפות וחוסר חשק. הספה קוראת לך יותר מכל דבר אחר. הבית מבולגאן, יש מלא כביסה לעשות הדבר האחרון שבא לך לעשות זה לתרגל. אולי יש גם פחד שאת לא באמת יכולה לתרגל לבד בלי מורה, או שלא תתרגלי נכון ותפגעי בעצמך. ואולי יש חשש שפשוט אין לך את יכולת ההתמדה הזו לתרגל לבד.. יש אינספור סיבור למלא לא לתרגל. אבל אחרי שאת מתרגלת את מבינה שזה הדבר הכי חשוב והכי משמעותי שאת יכולה לעשות עבור עצמך ושזה ממלא אותך יותר מכל דבר אחר. אז הנה 5 פעולות קטנות שיעזרו לך להתחיל- 1. להתחיל בקטן אחד הדברים שהכי מעקבים אותנו מלתרגל זה מחסור בזמן. כי בואי, החיים שלנו עמוסים, ויש מלא מה לעשות. “אם אין לי עכשיו זמן לתרגול מלא של שעה, אז עדיף שאני לא אתרגל בכלל” ממש חבל לחשוב ככה! תרגול של 10 או 20 דקות יכול להיות סופר משמעותי וממלא. אם אין לך זמן, תתחילי בקטן ותתמידי עם זה. זה יהיה יותר משמעותי מאשר תרגול של שעה פעם באף פעם. 2. לעשות נעים כשאת מתרגלת בבית – זה הסטודיו שלך, תעשי שיהיה לך כיף בו. אפשר להדליק קטורת, לשים מוזיקה נעימה, להדליק נר, לפתוח חלון. כל דבר שינעים לך את האווירה. את לא חייבת לדנדש את הבית לפני כל תרגול (כי אז זה לעולם לא יקרה) אבל להקדיש רגע לעשות נעים יכול לעשות את כל ההבדל וגם להיות כמו מין טקס קטן שמציין שעכשיו זה רגע מקודש בשבילי. 3. לקבוע מראש זמן לתרגול מה שלא בלו”ז לא קורה. מה שאני שומרת לכשיהיה בא לי, קורה לעיתים רחוקות בלבד. שימי לך בלוז דייט עם עצמך ותתכונני. גם אם זה הפסקה של 15 דקות רגע לפני שהילדים חוזרים מהגן או לפנות חצי שעה בערב לפני השינה. תקבעי בבירור מתי זה יהיה ותתייחסי לזה כמו זמן קדוש ואיכותי שאת לא מפספסת. 4. לפרוס את המזרן ולא להתחייב לשום דבר הצעד הראשון והכי קשה הוא לפרוס את המזרן. אחרי שעשית את זה, כל השאר זה בונוס. תאפשרי לעצמך לא להתחייב למה יהיה בתרגול הזה שלך. אולי רק תשכבי 10 דקות על הגב עם ידיים על הבטן ותנשמי אל הבטן – זה פרייסלס. אולי תשימי לך סרטון ותתרגלי תרגול דינאמי ומקפיץ שיעלה לך חיוך על הפנים. אולי תעשי 2-3 ברכות לשמש ומדיטציה קצרה. מה שבא, מבורך. 5. והכי חשוב: תסמכי על עצמך כשמתרגלת לבד תמיד יש את החשש אם אני עושה נכון או לא, אין מי שיתקן או יראה. במקום שזו תהיה בעיה תראי בזה כהזדמנות לסמוך על החלק בך שיודע, המורה הפנימית שלך. תקשיבי לגוף ולמה שהוא מאותת – אם קשה לנשים והכל מכווץ, תעצרי ותחזרי חזרה. אם יש חיוך קטן ונשימת רווחה – את במקום הנכון. תרגול עצמאי הוא הדרך הכי טובה לחזור להיות בקשר עם עצמך. לקחת את התרגול חזרה אלייך, להפוך אותו לזמן באמת קדוש של חיבור לכל חלקייך.

היית בריטריט והיה פשוט וואו. הצלחת סופסוף באמת להרפות, הכרת אנשים נפלאים, הגעת לתובנות חדשות על החיים, החלטת שזהו, מעכשיו את הולכת לעשות דברים אחרת. את יוצאת נחושה מהריטריט לעשות שינוי משמעותי, אמיתי. ואז החיים קורים. הבית, העבודה, השגרה, המשפחה, המשימות… הכל נופל עלייך בבת אחת וכל הטוב שהיה בריטריט מתחיל להתפוגג לאט לאט. או שאולי את כן מצליחה לשמר את הטוב אבל חוששת שזה ישתנה… הרי את ממש לא רוצה לאבד את הכל! איך אפשר ולשמור את האנרגיות הטובות והמסקנות וההחלטות החדשות שהגעת אליהן? אז הנה בבקשה לפניכן, לשירות ככל הציבור- המדריך הקצר לנחיתה מריטריט: להבין שהריטריט הוא חווית שיא ויש סיכוי טוב שאחריה תבוא איזשהי נפילת מתח. זה יכול לבוא לידי ביטוי בעייפות, חוסר חשק, תחושת לבדות, הצפה רגשית או פשוט תחושת בעע כללית. חשוב להבין שזה חלק מהתהליך וזה בסדר, ניתן גם לרגש ולתחושה הזו מקום. לקבוע זמן נחיתה- בהמשך לסעיף הקודם, מתוך ידיעה שדברים יעלו ויצופו, מומלץ מראש לקחת יום חופש (אם אפשר) אחרי הריטריט כדי לא לנחות בבאת אחת לתוך כל הבלאגן. ואם זה לא מתאפשר, אז לפנות אישזהו זמן נחת ועיבוד של החוויה בימים שאחרי – זה יכול להיות עם חברה טובה בבית קפה לשתף בחוויות או לקחת שעה לבד בים או בפארק ירוק, לכתוב קצת, לתרגל מדיטציה ופשוט רגע להיות ולהיזכר. למשאב את עצמנו – לעשות רשימה קצרה של כל הדברים שגורמים לי לתחושה טובה, מוגנת ואהובה ולאפשר אותם לעצמי יותר מהרגיל בימים שאחרי הריטריט. כמה דוגמאות שלי אישית עושות טוב-  לצאת לטבע, לעשות תרגול קצר של יוגה או מדיטציה, לעצור ל5 דקות ולתרגול נשימות מרגיעות, לבקש חיבוק ממי שאוהבים, להתכרבל עם החתולה, לשכב על האדמה ולהביט בעצים, ללכת לים. לעשות אינטגרציה לחוויה – אחד הדברים החשובים כדי שנוכל באמת לעבד את כל מה שעברנו ולא להשאיר את זה סתם כחוויה טובה שהייתה אלא כמשהו משמעותי, זה לתת מקום וזמן לעיבוד של כל מה שהיה. זה יכול להיות עם איש מקצוע (מטפלת רגשית למשל) או עם חברה טובה או לבד עם עצמי עם מחברת פשוט לכתוב. הנה כמה שאלות מנחות שאפשר לעבר עליהן – 'מה היה הכי משמעותי עבורי בריטריט?' 'מה היה לי מאתגר?' 'מה אהבתי בזמן הזה?' 'עם איזה תובנה מרכזית יצאתי מהריטריט?' 'איזה דברים אני רוצה ליישם בחיים שלי מעכשיו?' לבחור דבר אחד קטן שאני רוצה ליישם בחיי בעקבות הריטריט ולשים אותו בלו"ז. זה יכול להיות מדיטציה של 5 דקות כל בוקר או להירשם לשיעור יוגה שבועי או לצאת להליכה בטבע פעמיים בשבוע… העיקר לבחור משהו אחד קטן שעושה לי טוב ולהחליט שאני מיישמת אותו. שימו לב לא ללכת על דברים גדולים מידי (למשל 'מעכשיו אני קמה כל יום ב5 בבוקר, עושה תרגול של שעה וחצי והופכת להיות טבעונית'…)  כי אז קשה יותר ליישם ויש תסכול ואכזבה וזה לא באמת מועיל. לרכב על גל המוטיבציה – אחרי ריטריט יש לנו המון מוטיבציה לעשות שינויים משמעותיים שרצינו לעשות בחיים. אפשר לרכב על הגל הזה ולהתחייב למשהו שאני יודעת שיעשה לי טוב ורציתי כבר זמן מה – להירשם לתוכנית ליווי שממש רציתי, להירשם למנוי לסטודיו ליוגה, לברר על תוכנית הלימודים ההיא שממש רציתי אבל לא העזתי, לעשות את הטלפון שחששתי ממנו…זה גם יעזור לי להמשיך את התנועה החיובית שהתחלתי בחיי בזה שיצאתי לריטריט ולהתחיל להפוך את השגרה היומיומית שלי יותר קרובה לאיך שאני רוצה לחיות באמת. לזכור שהכל חולף, זמני ומשתנה ושיהיו גלים של מוטיבציה והשראה ונחת ואחריהם יבואו גלים של דאון וחוסר חשק ותסכול ואז שוב התמלאות מחודשת… וזה טבעי וחלק מהחיים. לתת מקום לכל זה להיות, להמשיך לצעוד בדרך ולזכור שכל מה שקורה הוא חלק ממסע החיים הזה.   זהו. מקווה שזה עזר. אשמח לשמוע איך הייתה חווית הנחיתה שלכם מהריטריט האחרון שתפו את זה עם מישהו שבדיוק חזר מריטריט וזה יכול לעושת לו טוב… באהבה רבה, סופיה.