אני סופיה אפל מורנו, חוקרת וחיה את עולם הרוח וההתפתחות האישית ב15 השנים האחרונות, מורה ליוגה ומדיטציה, מטפלת ביוגה תרפיה, מנחה רטריטים וסדנאות, נוודית לסירוגין ואוהבת את החיים.
כאן בבלוג אשתף את מסע ההתעוררות שלי מתוך תקווה שזה יתרום וייתן ערך גם לך.
להמשך קריאה>>
אשמח לעדכן אותך על תוכן חדש בבלוג ועל סדנאות, קורסים וריטריטים בהנחייתי.
היום השני שלנו בסדרת התרגולים לצמיחה מתוך משבר. היום נכיר לעומק יותר את האני המתבונן, המודע, נבין למה הוא חשוב ואיך הוא יכול לתרום לנו בתרגול וביומיום. כמו תמיד התרגול כולל תנוחות יוגה, פרניאמה (נשימות) ומדיטציה. מקווה שתהנו, אשמח לשמוע בתגובות איך היה לכם 🙂
שמחה להציג את התרגול הראשון בסדרת התרגולים שלנו – לצמוח מתוך משבר. בתרגןל נקבל קלים להרגעה, שחרור מתחים ושחרור חסימות בגוף ובנפש. התרגול כולל תנוחות יוגה, פרניאמה, מדיטציה ונגיעות מהפילוסופיה היוגית. שיהיה תרגול נעים. וכמובן שאשמח לשתמוע בתגובות איך היה לכם 🙂
בשבועיים הראשונים אחרי פרוץ המלחמה הייתי בשוק. הרגשתי שאני מתפרקת, שכל החיים שלי מתפרקים גם. הרגשתי שכל זה גדול עליי ואני לא יכולה להכיל את זה יותר. הרשתי לעצמי להתאבל, לכאוב, לפחד, להיות בתחתית. ועכשיו אני מרגישה שהגעתי לנקודת מפנה. למקום של בנייה מחודשת מתוך הכאב. לתוך הבנה שאת המצב אני לא יכולה לשנות, את הכאב שקיים בתוכי אני לא יכולה להעביר, את האכזריות של האדם אני לא יכולה לשנות. מה אני כן יכולה לשנות? להגדיל את המיכל שלי, לחזק את עצמי, לבנות את החוסן הפנימי שלי, לצמוח מתוך המשבר הזה. הבנתי שבתוך מקום של כל כך הרבה כאב, יש לעשות מאמץ מודע לעבר צמיחה וגדילה, היא לא תנבע באופן ספונטני, יש לטפח אותה, להשקיע בה. הצלחתי לראות שגם במצב הזוועתי הזה, גם בו נתונה לי זכות הבחירה- האם זה יהיה מה שישבור אותי? או שזו תהיה הזדמנות לצמוח מתוך הכאב, להכיר בעוצמות פנימיות שיש בתוכי, לגלות דרכים נוספות בהם אני יכולה להאיר את האור שלי ולעזור לאחרים? החלטתי לבחור בחיים, לבחור בחיזוק החוסן הפנימי שלי. התחלתי לחקור מהו החוסן הפנימי, מה הגישה של היוגה ושל תורות אחרות כלפיו, מהו מקור העוצמה הבלתי נדלה שיש בתוכי ואיך לגשת אליו, איך אני יכולה לשחרר את המתחים שמצטברים לי בגוף ובנפש ואיך אני יכולה לגדול ולצמוח מכאן לעבר מקומות טובים יותר עבורי ועבור העולם. מתוך החקירה הזו רכשתי לא מעט כלים ואני מרגישה שינוי משמעותי ביומיום שלי וביכולת שלי להתמודד עם כל מה שבא. החלטתי לחלוק עם כל מי שגם רוצה את הכלים והידע שרכשתי, בתקווה שאוכל לעזור לעוד אנשים לצאת מהבוץ ולצמוח מתוך הכאב, לפתח חוסן פנימי ולשחרר מתחים. הסדרה הזו היא ההזדמנות לכל מי שרוצה לצמוח מתוך המשבר, לקבל כלים לגדילה מתוך הקושי לעבר התפתחות וצמיחה. ב10 ימים הקרובים אעלה תרגול חדש בכל יום. משך כל תרגול הוא 30 דקות שכלל תרגול יוגה, פילוסופיה יוגית, פרניאמה ומדיטציה. מקווה שהם ייטיבו איתכם בכל תקופה שתעברו. סרטון המבוא:
יש המון דיבור היום על הפוסט טראומה שתבוא בעקבות המלחמה. מדברים המון על תופעות הלוואי הארוכות טווח שרבים מאיתנו יחוו בעקבות הזוועות של ה7 לאוקטובר, וזה הגיוני מאוד. אכן לא מעט אנשים יפתחו פוסט טראומה בעקבות המצב. אבל גם הרבה לא. למה? כי יש דבר שנקרא צמיחה פוסט טראומטית. מתוך כל טראומה, משבר, רגע של שבר בחיים יש 2 אפשרויות: לצמוח או לקמול. והפעולות שנעשה אחרי הטראומה, יכולות להיות קריטיות בהטיה של כף המאזניים לכיוון של צמיחה או לכיוון של נפילה. זה בידיים שלנו. כשמדברים איתנו בלי הפסקה על זה שכולנו נהיה בפוסט טראומה אחר כך, על ההשלכות הנפשיות הקשות שיהיו לדבר הזה, ע הקושי שעוד נחווה… זה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. אנחנו מתחילים להאמין לאט לאט שזו האפשרות היחידה מתוך המצב. אבל זה לא ככה. יש אפשרות לקחת את הטראומה ולגדול מתוכה. לצמוח. איך? – קודם כל להכיר בכך שזה שהייתה טראומה, לא מחייב שתהיה פוסט טראומה. זה שחוויתי קושי גדול, לא מחייב שהוא יבוא לרדוף אותי אחר כך. יש עוד אפשרויות. יש לא מעט אנשים שחוו גדילה, התפתחות ואף התעוררות רוחנית מתוך מצבי משבר מאוד קשים. – לתת ביטוי ומקום לכל רגש שעולה. לגיטימי לבכות, להתאבל, לרעוד, לא לרצות לחיות. כל רגש וכל מחשבה היא לגיטימית. עוזר מאוד לתת לרגשות מקום ולא לנסות להעביר אותם. עדיף אם אפשר לקבל טיפול רגשי מגורם מוסמך שיודע לטפל בטראומה. – לעשות ולפעול. גם אם זה רק לבשל אוכל לעצמי או לצאת להליכה, גם אם זה לקפוץ ולשקשק את הגוף עם מוזיקה 5 דקות ביום. והכי טוב? לפעול למען אחרים. כשאני פועלת יחד עם הטראומה אני משדרת מסר לגופנפש שלי מסר שנכון, עברנו משהו קשה, אבל הנה אני יכולה להמשיך ולחיות. זה לא שבר אותי ואני כל כך חזקה שאני גם יכולה לעזור לאחרים. נתינה היא ריפוי גדול מאוד. – לעשות תרגולים שמשחררים מתח מהגוף ומרגיעים את מערכת העצבים. יש לי בערוץ היוטיוב כמה תרגולים כאלו שהעלתי לאחרונה לאור המצב. הם קצרים ומצוינים בדיוק לזה. שלחו לי הודעה בתגובות כאן ואשלח לכם. מה איתכם? מאמינים שאפשר לגדול מתוך הטראומה? או שזה בלתי נממע להיות מושפעים ממנה לכל החיים?
אחד הדברים המרתקים שאני לומדת בשנה האחרונה הוא להקשיב לבטן שלי, אני לא מתכוונת באמת ממש להקשיב לרחשים של הבטן, אלא להקשיב לאינסטינקט הראשון שעולה מהבטן, זה שמגיע לפני ההיגיון. כשמגיעה הצעה, רעיון, בדרך כלל יש לי איזשהי תחושה פנימית שמדברת ממש בשקט ואומרת "כן!" או "הממ..לא" ואז מגיע קול ההגיון שמפרש או מסביר, מוסיף הגיון ונימוקים להאם כדאי לי או לא. מנסיון מר ורצוף חוסר דיוקים למדתי שכשאני מקשיבה ל"כן" או ה"לא" הראשוני הזה אני הרבה יותר בהרמוניה עם החיים. אני מרגישה שהרבה פעמים החוסר יכולת להאמין ולהקשיב לאינסטינקט הראשוני הזה טמון בFOMO הארור, הפחד לפספס משהו מגניב מרתק ושווה יותר שקורה איפושהו שם. וככה יוצא שבמקום להקשיב באמת פנימה האם מדויק לי או לא לעשות את הדבר אני מונעת מפחד לפספס משהו ממש שווה שמישהו אחר דמיוני חווה כרגע. אז זה מסע פנימי ללמוד לקבל ולברך את מה שיש כרגע, את מה שמדויק לי, מה שממש נעים ונכון עבורי, גם אם איפושהו שם קורה משהו מגניב יותר. להבין שאיפה שאני נמצאת עכשיו, עם כל מה שקורה הוא הדבר הכי נכון וכי טוב עבורי, ולא משנה איזה בחירה עשיתי, בכל סיטואציה אני יכולה ללמוד, לחוות ולקבל משהו – גם אם בחרתי משהו שהתברר שהוא לא מדויק לי. והדרך הזו הולכת יחד עם עוד בחירה מודעת ואמיצה שלמדתי לאורך הדרך – אם עשיתי בחירה, אני מגבה אותה. כלומר, אם ניצבתי מול צומת דרכים ובחרתי בבחירה מסויימת, אז ללכת בה בלב שלם. לא להסתכל אחורה ולהגיד "אבל מה אם הייתי בוחרת בדרך ההיא?" לקחת אחריות, לצעוד בדרך שבחרתי ובאמת לתת לה הזדמנות. ללכת לכיוון שבחרתי בלב שלם, באמת אבל. וההחלטה הזו לא תמיד קלה עבורי אבל היא תמיד יוצרת איזה שקט פנימי ותחושת נינוחות ושליטה על בחירותיי. כמובן שבהמשך הדרך אחרי שצעדתי בכיוון מסוים תמיד אפשר לשנות כיוון ובצומת הבאה לבחור שוב פנייה אחרת, אבל לפחות נתתי לבחירה שכבר בחרתי הזדמנות הוגנת להציג את מתנותיה. זהו. מסקנות שכאלה משבת שבחרתי להקשיב לבטן ושחררתי את הFOMO וכל מה שמתלווה אליו. איך אתן עם הבטן שלכן? מצליחות להקשיב לה? איך זה עובד לכן?
למה אני לא מפסיקה לחשוב דווקא על הדבר שעושה לי רע?? למה אני דואגת ומדמיינת את הסיטואציה הכי גרועה שיש? ובכלל למה המחשבות האלה לא מפסיקות אף פעם?! אחד הדברים המעניינים והמפתיעים שלא מלמדים אותנו בשום שלב בחיים הוא איך המנגנון הזה של המחשבות עובד ואיך אפשר להשתמש בו לטובתנו בצורה נכונה ומועילה. אז כמה תובנות מרתקות על ההכרה האנושית שלמדתי במהלך הדרך: 1. אין לנו שליטה על המחשבות שלנו, הן באות והולכות איך שבא להם, בלי שנבחר בזה, הרבה פעמים בעיתוי הכי לא מתאים שיש וכמו שהן באו ככה הן הולכות. 2. התוכן של המחשבות שלי לא אומר שום דבר עליי, הן פשוט מספרות לי את העבר שלי. were attention goes energy flows.3 תשומת הלב שלי היא כמו צינור שזורמים בו מים, היא משקה ומחייה כל דבר שהיא פונה אליו. אם אני מפנה תשומת לב לגינה שלי היא תפרח, אם אני משקיעה תשומת לב לעבודה\זוגיות\משפחה שלי הם יפרחו, אם אני שמה תשומת לב לפחדים ולחששות שלי גם הם יפרחו… ומה שאני לא משקיעה בו תשומת לב לאט לאט קומל ונעלם 4. וזה הכי חשוב בעייני- יש לי (ולכולנו) את היכולת, המולדת, הטבעית, לשלוט בתשומת הלב ולכוון אותה הרחק ממחשבות ופעולות שלא מייטיבות איתי (ואז הן לאט לאט קומלות ונעלמות) לעבר כיוון שאני בוחרת, לעבר כיוון מייטיב ומעצים ומפתח.(ואז התחומים האלה גדלים בחיי) זה כמו לבחור איזה גן אני רוצה להשקות. 5.השליטה בתשומת הלב היא שריר והיא דורשת אימון קצר ויומיומי במדיטצית מיקוד באובייקט אחד (נשימה\צליל\תחושת גוף וכו..) 6. האימון הזה לא תמיד נעים או קל אבל אני חושבת שזה לא יהיה מוגזם להגיד שהיכולת הזו היא אחת מכוחות העל הכי חזקים שאדם יכול לרכוש היום כדי להתפתח ולהתקדם ולהפוך את חווית החיים פה למשהו נפלא עבור כולם.
היום חל לו יום השוויון האביבי. מה זה אומר? יום השוויון האביבי (או באנגלית vernal equinox) הוא אחד מארבעת נקודות ציון חשובות בסיבונו סביב השמש- יש את היום הכי ארוך בשנה, היום הכי קצר ושני ימים בהם אורך היום והלילה זהה, באביב ובסתיו. ועכשיו אנחנו ביום השוויון האביבי! זה אומר שהחל מהיום, הימים מתחילים להתארך והלילות להתקצר, זוהי גם תחילתו הרשמית של האביב בצד שלנו של הכדור. בתרבויות קדומות היו חוגגים את היום הזה כיום חג ומברכים את בואו של האביב. התרבות המערבית עשתה מהלך גדול של התנתקות מהטבע, יש חשמל, אין כל כך חשיבות לאור הטבעי וכבר לא כל כך מכירים את החג הזה. בשנים האחרונות התחלתי להכיר ולחגוג את היום הזה, להתחבר למקצב הטבעי של הכדור שלנו, לפעימה של הטבע. לברך את סיבובו של הכדור ולשמוח על חילופי העונות. כי בסופו של דבר אנחנו הרבה יותר קרובים לטבע משאנחנו חושבים, אנחנו נולדים מתוכו וכפופים לו גם את נדמה לנו שלא, בייחוד כשחיים בעיר מנותקים משעור האור והחושך ומחילופי העונות. דווקא אז יש חשיבות להתחבר למקצב הטבעי הזה, להזכיר לעצמנו שאנחנו, כמו הטבע, משתנים ומתחלפים, עוברים חילופי עונות פנימיים. אנחנו לא כמו המכונה שנשארת אותו הדבר כל הזמן, אנחנו יותר כמו הטבע – עוברים תקופות של חושך ואור, מתרחבים ומתכווצים, פועמים בלי סוף. אז מה משמעות יום השוויון האביבי ואיך אפשר לחגוג אותו? כמו שאמרנו זוהי תחילתו של האביב, הזמן של הפריחה, הזמן שבו הזרעים שזרענו בחורף, בזמני החושך מתחילים לנבוט, לפרוח וללבלב. זמן של לצאת ממערות החורף שלנו ולהביט סביב, זמן של התחדשות. זה זמן מעולה לניקוי פנימי וחיצוני להוציא את מה שמיותר, לנקות ולאורר בכל הרמות – זה יכול להיות בניקוי הבית (לא סתם יש סדר פסח באביב) ויכול להיות בניקוי הגוף דרך ניקוי רעלים תזונתי, יכול להיות בהסתכלות על מה מיותר לי בחיי – מה כבר לא משרת אותי? מה אני יכולה להשיל ממני כדי לאפשר לעצמי לצמוח ולפרוח יותר עכשיו? ביום הזה אני אוהבת להתחבר לאדמה. ללכת לצאת לטבע, לראות את יופי הפריחה שמסביב, לשבת על האדמה, להתקרקע, אולי להדליק מדורה. אפשר לעשות טקס קטן ולברך את בוא האביב, להודות לזמני החושך של החורף ולכל מה שלמדנו בתקופה הזו ולברך את האור שמגיע. אפשר לכתוב מה אני בוחרת להשיל מעצמי, לנקות ממני בתקופה הזו, מה אני סוחת איתי שכבר מיותר ואפשר להודות לו ולשחרר אותו מחיי? אישית חגגתי את היום הזה בטיול בטבע עם המשפחה ובערב בטקס סווט לודג' (סאונה אינדיאנית) עם חברות טובות. חג אביב שמח
"מה באמת אני יכולה לשים כמה שבא לי?" "רגע, לא הבנתי, כמה עולה הקורס?" שאלו אותי כמה תלמידות מבולבלות היום. אז רציתי לשתף על המסורת הנפלאה הזו שנקראת 'דאנה'. משמעות המילה 'דאנה' בסנסקריט היא נדיבות, נתינה, רוחב לב. באופן מסורתי לימוד היוגה והמדיטציה בהודו היה נתמך על ידי הקהילה בה חיו המורים. המורים\נזירים היו מלמדים והקהילה הייתה מספקת את צורכיהם הפיזיים. הלימוד היה ניתן בלי לנקוב במחיר או בתמורה מסוימת וזאת מתוך אהבה, נתינה ונדיבות. כמו שהעץ לא מגביל את כמות העלים שנופלים ממנו על האדמה, כך לא מגביל המורה את הידע שהוא נותן לאחרים. התלמידים מצידם היו נותנים בהערכה ואהבה לידע שהתקבל. זו אינה קבצנות, זו נתינה הדדית ואהבה הדדית. הדאנה הוא תרגול רוחני הן עבור המורה והן עבור התלמיד. תרגול בנתניה אוהבת ללא תנאי, תרגול בקבלה אוהבת. זהו תרגול של שפע ומודל של כלכלה שבה יש לכולם מספיק ואין תחרות או מלחמה על המשאבים, אלא הכרה בכך שיש בחיים האלו שפע מספיק לקיים את כולנו וכל אחד נותן/לוקח לפי הצורך והיכולת שלו. נתינה בנדיבות-לב היא נתינה בלב שלם, נתינה חופשית המכבדת את הנותן ומכבדת את המקבל: חופשיים לתת, חופשיים לקבל, ללא תנאים.זוהי כאמור נתינה הדדית: המורה מקבל תמיכה מהמשתתפים בסדנה כך שיתאפשר קיום סדנאות נוספות במתכונת דומה, והמשתתפים נתמכים על-ידי הלמידה והנתינה של המורה. נתינה בנדיבות-לב היא אפשרות והזדמנות – היא אינה עסקה עם מחיר נקוב ושער חליפין קבוע אלא נתינה חופשית, באהבה ובשמחה. הנתינה פתוחה ומזמינה ונגישה לכולם, ללא אפליה וללא תנאים. וכל אחד מהמשתתפים מקבל ונותן בנדיבות-לב על-פי רוחב ליבו ועומק כיסו, בהתאם ליכולתו ולמצבו בחיים. הדאנה היא באמת מתנה גדולה, כאשר אנחנו נותנים לאחרים אנחנו נותנים גם לעצמנו – כאשר הלב פתוח לנתינה, כבר אנחנו מקבלים; וכאשר הלב פתוח לקבלה, באופן טבעי נובעת הנתינה. גם לתמליד הנותן יש הזדמנות לתרגל רוחב לב ונתינה. התרגול של הדאנה מגיע מתוך האמונה שהידע הרוחני הוא חשוב וערכי עבור כל אדם וזו זכותו של כל אדם לקבל גישה לידע זה ללא קשר ליכולת כלכלית כזו או אחרת.
אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי בחיי הוא אימוץ של שגרת בוקר מייטיבה. גם אם לא נראה שיש לך שגרת בוקר, לכולנו יש שגרה של דברים שאנחנו עושים כשקמים על הבוקר – שותים כוס קפה, גוללים בפייסבוק, חדשות… כל אחת והשגרה שלה. זה התחיל לפני כעשור כשטיילתי בהודו, התחלתי לתרגל יוגה בבקרים ופתאום ראיתי שימים שבהם לא תרגלתי יוגה היו הרבה יותר עייפים, איטיים, הייתי יותר עצבנית. ימים שבהם כן תרגלתי היו מלאי צבע, היתי חיונית ומלאת אנרגיה, רגועה יותר כאבי הגב תחתון נעלמו. הבנתי שאיך שהבוקר שלי נראה, כך גם ייראה כל שאר היום שלי. מאז אני מתרגלת יוגה כל יום, ולשגרת הבוקר שלי הצטרפו גם מדיטציה קצרה, תרגילי נשימה, דפי בוקר ועוד. לפעמים יש לי המון זמן ואז שגרת הבוקר שלי נמשכת במשך שעה-שעתיים, ולפעמים יש רק רבע או חצי שעה. העיקר או שאני מקדישה את הרגעים הראשונים שלי ביום לעצמי, לטיפוח היחסים שלי עם עצמי. ממש כמו שכל יום צריך להטעין את הטלפון שלנו ולתת לו אנרגיה שימשיך לשרת אותנו, כך גם אם נדאג יומיום "להטעין" את עצמנו בכל הרבדים נוכל להמשיך לתפקד, לחיות טוב ואפילו לשגשג. ה"הטעינה" הזו לא מסתקפת רק בשינה ואוכל (שגם הם מאוד חשובים באיכותם וכמותם כמובן) אלא בכל הרבדים שלנו – גופני, מנטלי, רגשי, אנרגטי. המון פעמים במשך השנים שמעתי תלמידים וחברים שרוצים לתרגל אבל לא יודעים איך לבנות תרגול או איזה תנוחות לתרגל, באיזה סדר כדאי ומה "נכון" ומה לא. ככה היוגה נשארת נחלת המורה ליוגה, משהו שעושים פעם-פעמיים בשבוע כשהולכים לשיעור יוגה. היא לא הופכת להיות משהו אישי. והיוגה היא תרגול אישי. היא זמן מקודש עם עצמנו.
מקווה שאת נהנת מהתכנים באתר.
תרצי לקבל עוד תוכן ייחודי ובעל ערך?
לשמוע ראשונה על סדנאות ורטריטים שאני מעבירה?
השאירי כאן את המייל שלך והצטרפי לרשימת הדיוור שלי.
(אני לא שולחת הרבה ובכל רגע אפשר לצאת)
