תרגול יוגה מדיטציה ופרניאמה לזמנים שצריך בהם עוד קצת אהבה עצמית וחמלה טובה לעצמנו.

האם תרגול יוגה משמעותי אפשרי רק בסטודיו פיזי? האם באמת אין תחליף למורה שנמצאת איתך באותו החדר? הדעה הרווחת היא שכדי לחוות תרגול יוגה עמוק ומשמעותי, עלינו להגיע לסטודיו. והנה, אחרי 15 שנות תרגול, אני כאן לאתגר את התפיסה הזו ולחלוק איתך את הסיפור האישי שלי שעשוי לשנות את גישתך לתרגול יוגה בבית. המסע האישי שלי עם תרגול יוגה עצמאי המסע שלי עם יוגה התחיל בגיל 20 בטיול בהודו, איך לא. פגשתי שם מורה מקסימה ליוגה שתרגלה מדי בוקר בחצר הגסטהאוס שלנו, והתחלתי להצטרף אליה. לפני שדרכינו נפרדו, היא רשמה לי את סדר התנוחות על דף פשוט – מתנה שהפכה למצפן בדרכי היוגית. עם אותו דף יקר-ערך המשכתי לתרגל באופן עצמאי במשך שנה שלמה, בכל מקום שהלכתי אליו תרגלית – על חוף הים, על גג של גסאטהאוס, במרפסת של החדר מול הנוף. החוויה הייתה משמעותית בצורה שלא ציפיתי לה. בתרגול העצמאי הזה, גיליתי חופש ועצמאות. למדתי להקשיב לגוף שלי בדרך חדשה, להיות נוכחת עם עצמי בכל רגע ולהתמיד גם כשקשה או מאתגר. כשחזרתי לישראל והשגרה הפכה למעט משעממת, התחלתי לחקור שיעורי יוגה אונליין ביוטיוב. כל יום היה תרגול אחר, סגנון חדש, מורה שונה – והגיוון הזה העשיר את התרגול שלי. (אגב, משם נולד הרעיון לפתוח את ערוץ היוטיוב שלי שמציע היום שיעורי יוגה אונליין למתרגלים בכל הרמות!) הסטודיו הפיזי? רק אחרי שנתיים של תרגול יוגה בבית מה שעשוי להפתיע אותך – רק אחרי שנתיים של תרגול יוגה יומיומי בבית, הגעתי לראשונה לסטודיו פיזי. וזה היה במסגרת קורס מורים ליוגה, לא כתלמידה מן המניין. עד היום, אחרי שנים של הוראת יוגה, 90% מהתרגול האישי שלי מתקיים בביתי. לפעמים אני מתרגלת מול סרטוני יוגה אונליין, אבל לרוב אני פשוט מתרגלת בזרימה אינטואיטיבית – מקשיבה לגוף ולצרכיו ביום מסוים. נדיר שאני הולכת לסטודיו כתלמידה. 5 תובנות עוצמתיות שלמדתי מתרגול יוגה עצמאי בבית התרגול העצמאי העניק לי מתנות יקרות ערך שקשה היה לקבל בסטודיו פיזי: ביטחון עצמי וסמכות פנימית – למדתי לסמוך על התחושות והידע של עצמי עצמאות – פיתחתי את היכולת לתרגל בכל מקום ובכל זמן, ללא תלות באחרים הקשבה אותנטית לגוף – פיתחתי רגישות עמוקה לצרכי הגוף שלי ריבונות על התרגול שלי – הבנתי שהסמכות האמיתית נמצאת אצלי, לא אצל מורה חיצוני גמישות וזמן – גיליתי שתרגול יוגה אפקטיבי יכול להיות גם 15-20 דקות איכותיות, ולא חייב שעה שלמה אבל המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי הייתה חיבור עמוק ואותנטי לעצמי – חיבור שנוצר כשאנחנו מקדישים זמן איכות לשהות עם עצמנו, להקשיב פנימה ולתת מרחב לקול הפנימי שלנו להישמע. יוגה בבית – מסע של חיבור פנימי תרגול יוגה ביתי הוא הרבה יותר ממתיחת שרירים על מזרן. הוא מסע של חיבור פנימי, הקשבה עצמית וצמיחה אישית. בין אם מדובר בשיעורי יוגה אונליין בזום, סרטוני יוגה מוקלטים או תרגול עצמאי לחלוטין – היוגה היא השער שדרכו אנחנו פוגשים את עצמנו באמת. בנשימה, בתנועה, במבט אוהב פנימה – מתרחשת הקסם האמיתי של היוגה. ולזה, לא תמיד נדרשת קבוצה פיזית או מורה שנמצאת איתנו באותו החדר. הזמנה לתרגול יוגה ביתי עם הדרכה מקצועית אני מתרגשת לשתף שבקרוב אני משיקה פרויקט חדש שיעזור להנגיש עוד יותר את תרגול היוגה הביתי! התוכנית תציע מגוון שיעורי יוגה אונליין, תרגולי מדיטציה ומיינדפולנס, פילוסופיה יוגית ועוד – הכל נגיש מהנוחות של ביתך. ממש בקרוב ייצא הפרסום הרישמי

כשאת נמצאת בסטרס גדול את לא מצליחה לחשוב כמו שצריך. כל דבר קטן מקפיץ אותך, כל דבר קטן מעצבן אותך. כשאת בסטרס גדול זה נראה כאילו כל העולם נגדך. קשה לך לישון בלילה. כל בעיה קטנה נראית כאילו היא תכף מפילה את כל מגדל הקלפים הרעוע שהוא חייך. כשאת בסטרס גדול העיכול שלך לא משהו, הנשימה לא טובה, הבריאות חצי כוח. החיים נראים אפורים וחסרי ערך. כשאת בסטרס את עסוקה בלכבות שריפות ואין לך זמן פשוט לחיות. כמובן שיש המון סיבות לסטרס הזה, עם החיים עכשיו והתקופה והכל…אז את פשוט מחכה שהכל יעבור כדי שיהיה אפשר לחזור לחיות, אבל הדברים לא עוברים, והחיים ממשיכים. והסטרס שם. ולפעמים אנחנו כמו דג שלא מבחין במים שסביבו – זה נמצא בכל מקום אז לא רואים את המים בכלל. הסרטס הוא לא בעיה. הוא תגובה תקינה לסיטואציה קשה ומפחידה. אבל זה התפקיד שלנו להראות למוח שלהו שהכל בסדר, שאין כאן סכנה ממשית כרגע, שאפשר לשחרר אחיזה. רצוי וחייב לתת מקום לסטרס הזה להשתחרר, לווסת ולהרפות מעט מהלחץ העצום הזה על המערכת. זה חיוני גם לבריאות הנפשית וגם לבריאות הפיזית שלנו (מחקרים מראים שהגורם העיקרי לרוב המחלות הגדולות הוא סטרס – מחלות אוטאמוניות, סכרת, סרטן ועוד…) העצה הכי טובה שלי לשחרור סטרס היא לתת לאינטילגנציה של הגופנפש לעשות את שלה – לאפשר לעצמך לבכות, לרעוד, לשקשק ולנער את הגוף, להתפרק. בסביבה בטוחה לצעוק, להרביץ לכרית. לפרוק את המתח הזה על בסיס יומיומי. במצבי לחץ אנחנו נכווץ את הגוף, אז הרפיית הגוף ונשימות מרגיעות (בדגש על נשיפה ארוכה) נותנות למוח שלנו סימן שהכל בסדר ואפשר לשחרר. אפשר לשלב גם ספורט, הליכה, ריצה, יציאה לטבע. מדיטציה, יוגה ונשימות הן גם כלים נפלאים שעושים פלאים.. הסטרס הוא לא אויב, הוא עוד סימן מהגוף המתוק שלנו שמבקש תשומת לב אוהבת, שמבקש שניתן לו תנאים טובים לחיים. כדיא להקשיב לו.

יש המון דיבור היום על הפוסט טראומה שתבוא בעקבות המלחמה. מדברים המון על תופעות הלוואי הארוכות טווח שרבים מאיתנו יחוו בעקבות הזוועות של ה7 לאוקטובר, וזה הגיוני מאוד. אכן לא מעט אנשים יפתחו פוסט טראומה בעקבות המצב. אבל גם הרבה לא. למה? כי יש דבר שנקרא צמיחה פוסט טראומטית. מתוך כל טראומה, משבר, רגע של שבר בחיים יש 2 אפשרויות: לצמוח או לקמול. והפעולות שנעשה אחרי הטראומה, יכולות להיות קריטיות בהטיה של כף המאזניים לכיוון של צמיחה או לכיוון של נפילה. זה בידיים שלנו. כשמדברים איתנו בלי הפסקה על זה שכולנו נהיה בפוסט טראומה אחר כך, על ההשלכות הנפשיות הקשות שיהיו לדבר הזה, ע הקושי שעוד נחווה… זה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. אנחנו מתחילים להאמין לאט לאט שזו האפשרות היחידה מתוך המצב. אבל זה לא ככה. יש אפשרות לקחת את הטראומה ולגדול מתוכה. לצמוח. איך? כמה דרכים לעבור לצמיחה פוסט טראומאית  – קודם כל להכיר בכך שזה שהייתה טראומה, לא מחייב שתהיה פוסט טראומה. זה שחוויתי קושי גדול, לא מחייב שהוא יבוא לרדוף אותי אחר כך. יש עוד אפשרויות. יש לא מעט אנשים שחוו גדילה, התפתחות ואף התעוררות רוחנית מתוך מצבי משבר מאוד קשים. – לתת ביטוי ומקום לכל רגש שעולה. לגיטימי לבכות, להתאבל, לרעוד, לא לרצות לחיות. כל רגש וכל מחשבה היא לגיטימית. עוזר מאוד לתת לרגשות מקום ולא לנסות להעביר אותם. עדיף אם אפשר לקבל טיפול רגשי מגורם מוסמך שיודע לטפל בטראומה. – לעשות ולפעול. גם אם זה רק לבשל אוכל לעצמי או לצאת להליכה, גם אם זה לקפוץ ולשקשק את הגוף עם מוזיקה 5 דקות ביום. והכי טוב? לפעול למען אחרים. כשאני פועלת יחד עם הטראומה אני משדרת מסר לגופנפש שלי מסר שנכון, עברנו משהו קשה, אבל הנה אני יכולה להמשיך ולחיות. זה לא שבר אותי ואני כל כך חזקה שאני גם יכולה לעזור לאחרים. נתינה היא ריפוי גדול מאוד. – לעשות תרגולים שמשחררים מתח מהגוף ומרגיעים את מערכת העצבים. הנה לדוגמא תרגול מצוין בדיוק כזה כאן  מה איתכם? מאמינים שאפשר לגדול מתוך הטראומה? או שזה בלתי נממע להיות מושפעים ממנה לכל החיים?

חזרתי מריטריט שתיקה של 4 ימים בצפון. היה לא פשוט בכלל לעצור את הכל, למסור את הטלפון ולהתמסר לכמה ימים של שקט ומדיטציה. תמיד שואלים אותי על השתיקה, על איך אפשר לא לדבר? אז תכלס אצלי דווקא השתיקה היא החלק הקל, היא חברה טובה. נעים לי רגע לעצור הכל, להתרכז בעצמי, לא לדבר עם אף אחד. אגב זה מעניין כי חשבתי שאני לבד בזה, אבל הרבה מהמשתתפים שבאים לריטריטים היומיים שלי בשתיקה אומרים שהשתיקה הייתה החלק שהם הכי אהבו. מעניין. כי ברור לי שלא לכולם זה קל. הדיבור הרבה פעמים משמש כהגנה, כאיזשהו מחסום מלפגוש את הרגע. מכירים את זה שיש שתיקה ומביכה אז אומרים משהו רק כדי למלא את החלל? או את הרגעים שיש איזה תחושה לא נעימה בבטן אז נתחיל איזה שיחה רק כדי לעבור רגע למשהו אחר? אז השתיקה באה לחשוף את הרגעים האלו. וזה לא תמיד יפה או נעים. הרבה פעמים זה מוזר, מביך, עושה לא נעים בבטן. וכאן בדיוק מגיע הריפוי- בלפגוש את הכווץ' הזה בבטן, לתת לו להיות. לא להעביר אותו עם הסחת דעת של דיבור, או גלילה בטלפון או כל דבר אחר. זה אחד הדברים הכי קשים בריטריטים וגם הכי מתגמלים, המפגש האינסופי הזה עם כל ההוויה האנושית, עם כל מגוון הרגשות המלוכלך, הגולמי האמיתי. מצאתי את עצמי באינספור רגעים במדיטציה או במהלך היום רק מחפשת רגע לברוח מעצמי ואין לאן. יש רק אותי. אז שוב ושוב במבט חושש הסתובבתי, והסתכלתי לרגשות בעיניים, או יותר נכון הרגשתי אותם בגוף. ונתתי לכווץ' להיות, ונתתי לחוסר נוחות להתפשט, ונתתי לכאב לבעבע. מה שראיתי שוב ושוב היה האמת הפשוטה האחת – הכל חולף. הכל זמני. כל רגע לא נעים כזה חלף מעצמו, ואני גדלתי כי נתתי לו להיות, כי עוד חלק בי קיבל רגע מקום, כי למדתי שאני מסוגלת להיות עם הקושי, וכי בזכות זה שנתתי מקום לכווץ' נהיה בי מרווח גם לרגעים המרחיבים והמרוממים שהגיעו במלוא הדרם רגע אחרי. כי כשאני נפתחת להרגיש את הנמוך ביותר, אני מאפשרת לעצמי להרגיש גם את הגבוהה ביותר. ואז אני מוצאת את עצמי מתרגשת כולי מעלה דשא קטן שמתנועע ברוח באור חמים של אחהצ, או מהציוץ של הציפור שבדיוק התיישבה בענף שמעליי. שתינו חולקות לרגע אחד את אותו הקיום, ממש כפי שהוא ברגע הזה, פשוט, יפה ומלא בהכל.

חזרתי מויפסאנה של 7 ימים לפני כמה ימים. זו מתנה שאני מעניקה לעצמי פעם בשנה כבר 5 שנים ברציפות. כמו ניקוי רעלים נפשי-ריגשי-מנטלי. השנה זה היה עם עמותת תובנה, בדרך כלל אני עושה אצל המורה שלי בעמותת קדן. שניהם מעולים ממש. הרבה אנשים שאלו אותי מה קרוה בויפסאנה ואיך זה נראה, אז חשבתי קצת לשתף מנסיוני. איך אפשר לא לדבר כל כך הרבה זמן? אז השתיקה היא לא העיקר. נכון, לא מדברים, אבל זה רק כדי לתמוך בתהליך ההתכנסות פנימה וההעמקה במדיטציה. זה עוזר להשקיט את המיינד וליצור שקט פנימי. בהתחלה זה קצת מוזר אבל עם הזמן זה נהיה ממש נעים. בתוך חיים שלמים של דיבור, למצוא פתאום זמנים שאשר לשחרר ולהיות לגמרי בשקט עם עצמי. זו חוויה מיוחדת במינה שאם לא יצא לכם להתנסות בה – ממש ממליצה. מה עושים כל היום? מדיטציה. בישיבה ובהליכה. וזהו. בערך 8 שעות ביום במצטבר של מדיטציה. יש זמן חופשי לאכול ולנוח. אין טלפונים, אין ספרים. אין הסחות דעת. אוי ואבוי. זה לא משעמם נורא? כן. גם. לפעמים זה משעמם, לפעמים זה קשה. היופי הוא שלעיתים קרובות מתוך אי העשייה והשקט עולות תובנות חדשות על עצמי ועל החיים, מתאפשרת התבוננות מעמיקה על מה שיש. בעצם אין לאן לברוח מלפגוש את עצמי ועם כמה שלפעמים זה קשה, זה גם ממש מרפא. זה מתאים לכל אחת? לגמרי כן. אבל לדעתי ממש כדאי לבוא עם תרגול מדיטציה יומיומי מבוסס. ממש לא ממליצה למי שמעולם לא תרגל לבוא לויפסאנה של 7-10 ימים. זה קצת כמו לזרוק אדם שלא יודע לשחות למים עמוקים וסוערים, כנראה שתשרדו את זה אבל עלול להיות סוער, מסוכן ולא נעים בכלל וגם כנראה שלא תלמדו לשחות בתהליך אלא פשוט להציל את עצמכם מטביעה. איפה את ממליצה לעשות ויפסאנה? יש 2 עמותות שאני מאוד אוהבת וממליצה עליהן בחום. האחת היא עמותת קדן הנפלאה שיש לה מרכז בבת שלמה, השניה עמותת תובנה עם המרכז בעין דור. ממליצה להתחיל מויפסאנה קצרה של 2-3 ימים ואז לראות אם מתאים גם אחת ארוכה. למה זה טוב בכלל? תרגול מדיטציה יומיומי הוא אחת המתנות הכי גדולות שאני מעניקה לעצמי כל יום מחדש. ריטריט שתיקה הוא כמו העמקה לתוך העולם הזה, היזכרות למה זה כל כך טוב. אחרי הריטריט אני יוצאת כמו אדם חדש ומקבלת כוחות להמשך הדרך, הכל פתאום ברור יותר, עדין יותר, כאילו המציאות קצת יותר מרוככת ולי יש יותר כוחות להתמודד עם האתגרים שבאים. רוצה גם אבל ויפסאנה מרגישה קצת כבדה עליך? ממליצה להכניס תרגול קצר בכל יום. 5-10 דקות ייתנו אפקט מהפכני על המשך היום שלכם. ובאותו הנושא: קורס סופר מיוחד שנפתח השבוע ואפשר עוד להירשם- לצאת מהראש, לדעת שלווה – קורס מיינדפולנס ברוח היוגה. שם אלמד טכניקות שונות מעולם המיינדפולנס והיוגה עם תרגולים בישיבה, בתנועה, כאלו שאפשר לשלב בתוך שגרת יומיום עמוסה. הקורס הוא במתכונת של 6 מפגשי אונליין + ריטריט יום מסכם שנוכל לחוות כמו מיני ויפסאנה לכמה שעות יחד. כל הפרטים פה