בימים האחרונים חוויתי תחושות של דכדוכך תקיעות וחוסר מוטיבציה, וראיתי עוד הרבה אנשים במצב דומה. זה קשור בין השאר גם לזמן הזה בשנה שאנחנו נמצאות בו, הימים הכי קצרים בשנה, הכי חשוכים. רגע לפני היום הכי קצר בשנה (21 בדצמבר) שאחריו מתחילים הימים להתארך. לא סתם בזמן הזה יש את חנוכה וכריסמס, חגי האור שמזכירים לנו שנכון שחשוך עכשיו – אבל עוד רגע יבוא האור, עוד רגע גם זה יחלוף, אל תתיאשו. הרבה פעמים אנחנו מנסות להמשיך ולתפקד רגיל כל השנה, בקיץ, בחורף, כשקר וכשחם, הרי למה לא? אנחנו לא כמו החיות, יש לנו בית  וחימום ואין בעיה שנמשיך כרגיל. אבל העונות משפיעות עלינו, הימים הקצרים, המחסור באור, הקור, מין תחושה כזו שהכל מתכנס לתוך עצמו. מהנסיון שלי, כשאני מנסה להילחם בזה – אני רק מתייאשת ויוצאת מתוסכלת יותר. אבל בכל זאת יש חיים ועבודה ומשפחה ודברים לדאוג להם… אז מה אפשר לעשות בינתיים? לזכור להביט על עצמנו בעיניים טובות ואוהבות עם מלא חמלה לעצמנו, לקבל את זה שזה חלק מהתקופה, להזין את הגוף והנפש בדברים שיש בהם הרבה אנרגיית חיים, להניע את הגוף. רוצות לקבל עוד כלים להתמודדות עם התקופה? ביום חמישי הקרוב 15.12 אעביר בזום שיעור חינמי של שעה ובו אלמד כמה מהכלים שיש למיינדפולנס וליוגה להציע על איך אפשר לצאת מתחושת התקיעות והדכדוך ולעבור לתחושת חיות וזרימה. אשלב בשיעור תרגול יוגה, לימוד תיאורטי, תרגילי נשימה ומדיטציות. ולא לדאוג למי שפיספסה… השיעור יעלה לכאן אחר כך ותוכלו לצפות גם. השיעור יקרה בזום בחמישי הקרוב, ב9:30 בבוקר. הרשמה לשיעור ממש כאן בברכת 'הכי חשוך לפני עלות השחר'

״הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני עשרים שנה. הזמן השני הכי טוב הוא עכשיו״ השוואתיות. היום נכנסתי למחילת הארנב הזו. ראיתי מישהי שלקחה רעיון לערוץ היוטיוב שהיה לי ממש מזמן ויישמה אותו יותר טוב ממני, בזמן שאני לא עשיתי את זה. זה גרם לי לפקפק בעצמי, לא לרצות להתקדם בעצמי. ״למה שאני אמשיך לעשות מה שאני עושה אם היא כבר עושה את זה כל כך טוב?!״ גם אם אתחיל עכשיו היא תהיה יותר טובה ממני. התכווצתי וכעסתי על עצמי. התחלתי בייסורים עצמיים, חרטה והשוואתיות. ואז נעצרתי ונשמתי. ונזכרתי שהזמן הכי טוב להתחיל ולעשות הוא עכשיו, ובכלל לא משנה מה האחרים עושים, כי הם לא אני והמתנה שלי לעולם היא ייחודית ואחרת. ואני לא יכולה להשוות את ההתחלה שלי לאמצע של אחרים. ובכלל לכולנו יש מקום ויש שפע מספיק לכולם. נזכרתי ונשמתי קצת. אהה. יופי. הקנאה וההשוואתיות היא בעצם דרך של ההכרה החמודה שלי לעזור לי להתפתח ולצמוח, להיות טובה יותר, זה רק חץ שמראה לי לאן אני רוצה להגיע. אני יכולה להשתמש באנרגיה הזו כדי להניע אותי לפעולה ולהתמיד במקום לוותר ולעצור. אז אני כותבת את זה עכשיו כתזכורת לעצמי וגם לכם. תמיד יהיה מישהו טוב יותר ממני שעשה את מה שאני עושה בעבר. אם אתן לזה לעצור אותי, אני אף פעם לא אתקדם. וגם אתם לא. אז חבל.

כשהתחלתי לתרגל יוגה זה היה עם היוטיוב. אהבתי לתרגל לבד, מתי שנוח לי, איך שנוח לי ובלי מלא אנשים לידי, היוגה הייתה בשבילי זמן איכות עם עצמי. אז בקושי היה יוגה בעברית ביוטיוב ותרגלתי באנגלית, בעיקר אהבתי את הסרטונים שהיו ברקע של טבע, הרגשתי שזה מכניס את הטבע לבית שלי. כשהתחלתי ללמד יוגה, עלה בי הרעיון לפתוח ערוץ יוטיוב בעברית ולהעלות תרגולי יוגה ברקע של טבע יפה ממקומות יפים בעולם. וזה אכן מה שקרה (יוגה עם סופיה) יש בערוץ תרגולים בנושאים שונים, רמות שונות, החל מתרגול של 10 דקות יוגה ועד לשיעור של שעה וחצי, תרגולי מדיטציה ופרניאמה. ועכשיו אני שמחה להודיע על פתיחת קהילת מנויים חדשה ביוטיוב! זו הזדמנות למי שרוצה להעמיק בתרגול היוגה יחד איתי, לקבל תרגולי יוגה ומדיטציה חדשים כל שבוע ולקבל ממני השראה וטיפים לתזונה ולאורח חיים בריא. לקהילה יעלה תרגול יוגה חדש כל שבוע, תרגול מדיטציה\נשימות חדש פעם בשבועיים וטיפים לתזונה, ואורח חיים בריא יחד עם הצצה לחיים שלי ולמסעותיי בעולם. כל הסרטונים יישארו לתמיד בקהילה ואפשר יהיה לצפות בהם מתי שבא לכם. לרגל ההשקה של הקהילה אני שמחה להעניק אותה במחיר מיוחד של 35 ש"ח לחודש. קישור לפרטים נוספים והרשמה ממש כאן

אומרים שאדם ממוצע כיום במהלך יום אחד נחשף לכמות מידע שמקבילה לזו שאדם לפני 100 שנה נחשף אליה בכל ימי חיו. איזה מטורף הנתון הזה? אנחנו מופגזים בידע בכמות היסטרית. כל רגע, כל דקה, מכל כיוון. מה זה גורם לנו? למוח שלנו? להכרה ולנפש שלנו? כנראה שנדע רק בעוד כמה שנים אבל אני בטוחה שיש קשר גדול בין זה ובין העלייה החדה במקרי החרדה והדיכאון שאפשר לראות בשנים האחרונות. עוד דבר משוגע שקורה בעשור האחרון הוא שמחקנו כמעט לגמרי את כל רגעי השעמום והכלום מחיינו. לכל מקום שאנחנו הולכים, יש אתנו את הסמארטפון, כל רגע קטן של כלום ושעמום אנחנו ישר מעלימים, מחסלים. יש לי רגע פנוי? אני מוציאה את הטלפון, בודקת ווטסאפ, מייל או סתם גוללת בפייסבוק. מחקנו את רגעי השעמום, את רגעי הכלום, אין יותר סתם לבהות בשמיים. אפילו בחצי דקה ברמזור אנשים מוציאים את הסמארטפון. אז מה? מה כזה נורא בזה? אולי אפילו טוב, שלא נשתעמם! אבל לא. רגעי הכלום, רגעי השעמום חשובים מאוד לבריאות הנפשית והמנטלית שלנו. המוח שלנו זקוק לרגעים שבהם לא נכנס שום מידע חיצוני כדי לעשות עיבוד ואינטגרציה למידע הקיים. מה קורה כשלא נותנים לו את המנוחה הזו? עומס יתר, הצפה רגשית, מחשבות טורדניות ועוד… זה ממש כמו לפתוח יותר מידי חלונות במחשב ויותר מידי תוכנות בו זמנית – בסוף הוא קורס או לפחות מאט משמעותית. אז מה עושים? מוסיפים רגעי התבודדות ליומיום שלנו. מה הכוונה בהתבודדות? לפי ויקיפדיה – התבודדות היא פעולה שבה אדם מתרחק מסביבתו ושוהה עם עצמו לבד מתוך רצונו החופשי. כלומר זמן שאני לבד בלי לדבר עם מישהו, בלי להקשיב למוזיקה או לפודקאסט, בלי לקרוא ספר. פשוט להיות עם עצמי ועם מחשבותיי. אז לא, לא צריך לקחת בקתה ביער לבד ל3 ימים, אפשר פשוט לצאת להליכה בלי אוזניות, או לשבת לבהות בעננים רגע בחצר (זוכרים שעשינו את זה כשהיינו ילדים?) או כשיש רגע של שעמום פתאום – לא למהר למלא אותו, רגע לשהות בו, לראות מה קורה. זה אימון שאני מתמידה בו כבר זמן מה ואני חייבת להודות שזה לא קל, ודווקא בגלל שזה לא קל לי, אני מבינה עד כמה זה חשוב. אז אני מזמינה אותנו להחזיר את רגעי הכלום לחיינו, להשתעמם, לבהות ללא מטרה לצאת להתבודד, גם אם זה ל3 דקות ביום יש לזה ערך נפלא.