אני סופיה אפל מורנו, חוקרת וחיה את עולם הרוח וההתפתחות האישית ב15 השנים האחרונות, מורה ליוגה ומדיטציה, מטפלת ביוגה תרפיה, מנחה רטריטים וסדנאות, נוודית לסירוגין ואוהבת את החיים.
כאן בבלוג אשתף את מסע ההתעוררות שלי מתוך תקווה שזה יתרום וייתן ערך גם לך.
להמשך קריאה>>
אשמח לעדכן אותך על תוכן חדש בבלוג ועל סדנאות, קורסים וריטריטים בהנחייתי.
שמחה להציג את התרגול הראשון בסדרת התרגולים שלנו – לצמוח מתוך משבר. בתרגןל נקבל קלים להרגעה, שחרור מתחים ושחרור חסימות בגוף ובנפש. התרגול כולל תנוחות יוגה, פרניאמה, מדיטציה ונגיעות מהפילוסופיה היוגית. שיהיה תרגול נעים. וכמובן שאשמח לשתמוע בתגובות איך היה לכם 🙂
בשבועיים הראשונים אחרי פרוץ המלחמה הייתי בשוק. הרגשתי שאני מתפרקת, שכל החיים שלי מתפרקים גם. הרגשתי שכל זה גדול עליי ואני לא יכולה להכיל את זה יותר. הרשתי לעצמי להתאבל, לכאוב, לפחד, להיות בתחתית. ועכשיו אני מרגישה שהגעתי לנקודת מפנה. למקום של בנייה מחודשת מתוך הכאב. לתוך הבנה שאת המצב אני לא יכולה לשנות, את הכאב שקיים בתוכי אני לא יכולה להעביר, את האכזריות של האדם אני לא יכולה לשנות. מה אני כן יכולה לשנות? להגדיל את המיכל שלי, לחזק את עצמי, לבנות את החוסן הפנימי שלי, לצמוח מתוך המשבר הזה. הבנתי שבתוך מקום של כל כך הרבה כאב, יש לעשות מאמץ מודע לעבר צמיחה וגדילה, היא לא תנבע באופן ספונטני, יש לטפח אותה, להשקיע בה. הצלחתי לראות שגם במצב הזוועתי הזה, גם בו נתונה לי זכות הבחירה- האם זה יהיה מה שישבור אותי? או שזו תהיה הזדמנות לצמוח מתוך הכאב, להכיר בעוצמות פנימיות שיש בתוכי, לגלות דרכים נוספות בהם אני יכולה להאיר את האור שלי ולעזור לאחרים? החלטתי לבחור בחיים, לבחור בחיזוק החוסן הפנימי שלי. התחלתי לחקור מהו החוסן הפנימי, מה הגישה של היוגה ושל תורות אחרות כלפיו, מהו מקור העוצמה הבלתי נדלה שיש בתוכי ואיך לגשת אליו, איך אני יכולה לשחרר את המתחים שמצטברים לי בגוף ובנפש ואיך אני יכולה לגדול ולצמוח מכאן לעבר מקומות טובים יותר עבורי ועבור העולם. מתוך החקירה הזו רכשתי לא מעט כלים ואני מרגישה שינוי משמעותי ביומיום שלי וביכולת שלי להתמודד עם כל מה שבא. החלטתי לחלוק עם כל מי שגם רוצה את הכלים והידע שרכשתי, בתקווה שאוכל לעזור לעוד אנשים לצאת מהבוץ ולצמוח מתוך הכאב, לפתח חוסן פנימי ולשחרר מתחים. הסדרה הזו היא ההזדמנות לכל מי שרוצה לצמוח מתוך המשבר, לקבל כלים לגדילה מתוך הקושי לעבר התפתחות וצמיחה. ב10 ימים הקרובים אעלה תרגול חדש בכל יום. משך כל תרגול הוא 30 דקות שכלל תרגול יוגה, פילוסופיה יוגית, פרניאמה ומדיטציה. מקווה שהם ייטיבו איתכם בכל תקופה שתעברו. סרטון המבוא:
יש המון דיבור היום על הפוסט טראומה שתבוא בעקבות המלחמה. מדברים המון על תופעות הלוואי הארוכות טווח שרבים מאיתנו יחוו בעקבות הזוועות של ה7 לאוקטובר, וזה הגיוני מאוד. אכן לא מעט אנשים יפתחו פוסט טראומה בעקבות המצב. אבל גם הרבה לא. למה? כי יש דבר שנקרא צמיחה פוסט טראומטית. מתוך כל טראומה, משבר, רגע של שבר בחיים יש 2 אפשרויות: לצמוח או לקמול. והפעולות שנעשה אחרי הטראומה, יכולות להיות קריטיות בהטיה של כף המאזניים לכיוון של צמיחה או לכיוון של נפילה. זה בידיים שלנו. כשמדברים איתנו בלי הפסקה על זה שכולנו נהיה בפוסט טראומה אחר כך, על ההשלכות הנפשיות הקשות שיהיו לדבר הזה, ע הקושי שעוד נחווה… זה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. אנחנו מתחילים להאמין לאט לאט שזו האפשרות היחידה מתוך המצב. אבל זה לא ככה. יש אפשרות לקחת את הטראומה ולגדול מתוכה. לצמוח. איך? – קודם כל להכיר בכך שזה שהייתה טראומה, לא מחייב שתהיה פוסט טראומה. זה שחוויתי קושי גדול, לא מחייב שהוא יבוא לרדוף אותי אחר כך. יש עוד אפשרויות. יש לא מעט אנשים שחוו גדילה, התפתחות ואף התעוררות רוחנית מתוך מצבי משבר מאוד קשים. – לתת ביטוי ומקום לכל רגש שעולה. לגיטימי לבכות, להתאבל, לרעוד, לא לרצות לחיות. כל רגש וכל מחשבה היא לגיטימית. עוזר מאוד לתת לרגשות מקום ולא לנסות להעביר אותם. עדיף אם אפשר לקבל טיפול רגשי מגורם מוסמך שיודע לטפל בטראומה. – לעשות ולפעול. גם אם זה רק לבשל אוכל לעצמי או לצאת להליכה, גם אם זה לקפוץ ולשקשק את הגוף עם מוזיקה 5 דקות ביום. והכי טוב? לפעול למען אחרים. כשאני פועלת יחד עם הטראומה אני משדרת מסר לגופנפש שלי מסר שנכון, עברנו משהו קשה, אבל הנה אני יכולה להמשיך ולחיות. זה לא שבר אותי ואני כל כך חזקה שאני גם יכולה לעזור לאחרים. נתינה היא ריפוי גדול מאוד. – לעשות תרגולים שמשחררים מתח מהגוף ומרגיעים את מערכת העצבים. יש לי בערוץ היוטיוב כמה תרגולים כאלו שהעלתי לאחרונה לאור המצב. הם קצרים ומצוינים בדיוק לזה. שלחו לי הודעה בתגובות כאן ואשלח לכם. מה איתכם? מאמינים שאפשר לגדול מתוך הטראומה? או שזה בלתי נממע להיות מושפעים ממנה לכל החיים?
אנחנו נמצאים בזמנים לא קלים. במשך כמה שבועות הייתי במצב של קיפאון. שילוב של הלם יחד עם כאב לב גדול, תחושת פחד ואשמה. לא הייתי מסוגלת לפעול. והנה עכשיו, אחרי כמה שבועות מאותו יום נורא, אני מתחילה לראות מעט אור. מתחילה להבין כי זה הכרחי להמשיך ולחיות, לפתח חוסן פנימי ולהעצים את עצמי על אף, למרות ויחד עם כל הכאב שבלב. אז עם נחישות לחזק את עצמי כדי שאוכל להתמודד מול כל הכאב הנורא הזה,החלטתי להתחיל ולפתח את החוסן הפנימי שלי. היוגה מציעה מגוון כלים לפיתוח חוסן פנימי, מהפילוסופיה דרך תרגולי מדיטציה, נשימה תנועה ועוד. הכנתי לנו תרגול יוגה קצר של 30 דקות, שמתאים לכל הרמות ועוזר להתחיל ולבנות מחדש את החוסן הפנימי שלנו. שמחה לחלוק איתכם את התרגול. אשמח בהחלט לשמוע איך היה.
בכל אחת ואחד יש קסם שהוא באמת באמת ייחודי, אני רואה את זה שוב ושוב אצל כל כך הרבה אנשים מסביבי, ובכל זאת כל כך הרבה פעמים אני נופלת להשוואתיות, למחשבה שאני צריכה להיות כמו אחרים, ואם אחרים בתחום שלי עושים דברים בצורה מסויימת אז זו התבנית שבה אני אמורה ללכת, ואם לא ממש ברור לי לאן אני הולכת, אז אני אסתכל לאן אחרים הולכים ואחחשוב שזה גם הכיוון שלי. הבעיה עם זה, זה שזה אף פעם לא מרגיש מדויק, זה תמיד ייצא עקום, ירגיש לא נעים ולא נוח וכנראה שגם לא תהיה בזה התלהבות גדולה. עולה בי הרצון והכמיהה לאגור את האומץ ללכת בדרך שלי, לאפשר לקסם הייחודי שהוא שילוב כל הדברים שאני למדתי, חקרתי והתנסתי בהם, לצאת לעולם. אני יודעת שהעולם זקוק לזה, צמא לזה, ושהמון טוב ויופי יבואו מזה. ממש כמו שאני יודעת שאם כל אחת ואחד מאיתנו יעשו את הצעד הזה, נלך לפי הלב, הייחודיות והטוב שיש לנו להציע, העולם שלנו יהיה מקום טוב יותר. פשוט ככה. הרצון ללכת בדרך אחרת פוגש אצלי המון פחד מדחיה, מחוסר הצלחה, אינספור קולות מקטינים שלא רוצים לזוז מהמקום הנוח בו כולם הולכים ומה עכשיו לפלס שביל משלי בעשב הגבוהה והלא ברור הזה. זה פוגש את החוסר ביטחון והספק העצמי שלי. אבל אני גם יודעת שכבר אין לי ברירה, שיש נקודות בדרך ובהתפתחות שחייבים לעשות קפיצות. הקפיצה שאני נדרשת עכשיו היא לכיוון שעוד לא ברור לי, וזה עוד יותר מפחיד. אני יודעת שיש משהו חדש, אחר שרוצה לבוא, ושחלאס להסתכל כל הזמן לצדדים. זו הדרך שלי עכשיו. אני מזכירה לעצמי לסמוך על היקום והקיום ולהמשיך להשתדל לעשות טוב בעולם, על כל צורותיו. וזה עיקר מה שנותן לי את הכוחות. מיי ייתן וכולנו נסכים לזרוח באור הכי גדול שלנו , מבלי להתנצל או להתקטן, בלי לנסות להיות כמו האחרים. כולנו רק נרויח מזה.
יש ימים שאין לי כוח לתרגל, אני יודעת שיעשה לי טוב לתרגל ולהניע את הגוף אבל אין לי כוחות. בימים האלו בא לי משהו עדין ומותאם, שלא יאתגר אותי מידי, אבל מצד שני שייתן כוחות ויימלא אותי. אז הכנתי לכם תרגול יוגה בדיוק למצבים כאלה, 25 דקות של תרגול יוגה עדין כולל תרגול פרניאמה ומדיטציה שייתן תמיכה, יניע ויעשה טוב גם כשאין כוח. מוזמנות ומוזמנים לתרגל איתי, אשמח לשמוע תגובות איך היה 🙂
חזרתי מויפסאנה של 7 ימים לפני כמה ימים. זו מתנה שאני מעניקה לעצמי פעם בשנה כבר 5 שנים ברציפות. כמו ניקוי רעלים נפשי-ריגשי-מנטלי. השנה זה היה עם עמותת תובנה, בדרך כלל אני עושה אצל המורה שלי בעמותת קדן. שניהם מעולים ממש. הרבה אנשים שאלו אותי מה קרוה בויפסאנה ואיך זה נראה, אז חשבתי קצת לשתף מנסיוני. איך אפשר לא לדבר כל כך הרבה זמן? אז השתיקה היא לא העיקר. נכון, לא מדברים, אבל זה רק כדי לתמוך בתהליך ההתכנסות פנימה וההעמקה במדיטציה. זה עוזר להשקיט את המיינד וליצור שקט פנימי. בהתחלה זה קצת מוזר אבל עם הזמן זה נהיה ממש נעים. בתוך חיים שלמים של דיבור, למצוא פתאום זמנים שאשר לשחרר ולהיות לגמרי בשקט עם עצמי. זו חוויה מיוחדת במינה שאם לא יצא לכם להתנסות בה – ממש ממליצה. מה עושים כל היום? מדיטציה. בישיבה ובהליכה. וזהו. בערך 8 שעות ביום במצטבר של מדיטציה. יש זמן חופשי לאכול ולנוח. אין טלפונים, אין ספרים. אין הסחות דעת. אוי ואבוי. זה לא משעמם נורא? כן. גם. לפעמים זה משעמם, לפעמים זה קשה. היופי הוא שלעיתים קרובות מתוך אי העשייה והשקט עולות תובנות חדשות על עצמי ועל החיים, מתאפשרת התבוננות מעמיקה על מה שיש. בעצם אין לאן לברוח מלפגוש את עצמי ועם כמה שלפעמים זה קשה, זה גם ממש מרפא. זה מתאים לכל אחת? לגמרי כן. אבל לדעתי ממש כדאי לבוא עם תרגול מדיטציה יומיומי מבוסס. ממש לא ממליצה למי שמעולם לא תרגל לבוא לויפסאנה של 7-10 ימים. זה קצת כמו לזרוק אדם שלא יודע לשחות למים עמוקים וסוערים, כנראה שתשרדו את זה אבל עלול להיות סוער, מסוכן ולא נעים בכלל וגם כנראה שלא תלמדו לשחות בתהליך אלא פשוט להציל את עצמכם מטביעה. איפה את ממליצה לעשות ויפסאנה? יש 2 עמותות שאני מאוד אוהבת וממליצה עליהן בחום. האחת היא עמותת קדן הנפלאה שיש לה מרכז בבת שלמה, השניה עמותת תובנה עם המרכז בעין דור. ממליצה להתחיל מויפסאנה קצרה של 2-3 ימים ואז לראות אם מתאים גם אחת ארוכה. למה זה טוב בכלל? תרגול מדיטציה יומיומי הוא אחת המתנות הכי גדולות שאני מעניקה לעצמי כל יום מחדש. ריטריט שתיקה הוא כמו העמקה לתוך העולם הזה, היזכרות למה זה כל כך טוב. אחרי הריטריט אני יוצאת כמו אדם חדש ומקבלת כוחות להמשך הדרך, הכל פתאום ברור יותר, עדין יותר, כאילו המציאות קצת יותר מרוככת ולי יש יותר כוחות להתמודד עם האתגרים שבאים. רוצה גם אבל ויפסאנה מרגישה קצת כבדה עליך? ממליצה להכניס תרגול קצר בכל יום. 5-10 דקות ייתנו אפקט מהפכני על המשך היום שלכם. ובאותו הנושא: קורס סופר מיוחד שנפתח השבוע ואפשר עוד להירשם- לצאת מהראש, לדעת שלווה – קורס מיינדפולנס ברוח היוגה. שם אלמד טכניקות שונות מעולם המיינדפולנס והיוגה עם תרגולים בישיבה, בתנועה, כאלו שאפשר לשלב בתוך שגרת יומיום עמוסה. הקורס הוא במתכונת של 6 מפגשי אונליין + ריטריט יום מסכם שנוכל לחוות כמו מיני ויפסאנה לכמה שעות יחד. כל הפרטים פה
ואוו יש לי הרבה מה להגיד על הווסת אבל בעיקר בא לי לנרמל את כל השיח על הנושא.בוא נתחיל מהשם. מחזור – זה השם לכל המחזור החודשי, להשתנות המתמדת הזו שאנחנו עוברות הורמונלית ורגשית במהלך החדש.ווסת זה השם לזמן הדימום במחזור החודשי, משום מה כולנו התרגלנו להגיד מחזור וזה פשוט לא נכון. פעם האמנתי לפרסומות ולחברה שמספרת לי שאני יכולה להיות בדיוק אותו הדבר כמו בשאר החודש גם בזמן הווסת. רק לשים טמפון/תחבושת ואפשר להתנהג כאילו כלום לא קרה!אבל למה שארצה לעשות את זה? זה רק מוביל לניתוק מהמקצב הפנימי הטבעי.הגוף החכם שלי הוא מחזורי ומשתנה. יש לו קצב משלו, תבונה פנימית טבעית, שעון פנימי ייחודי וכדאי להקשיב לו.בזמן הווסת יש בקשה מהגוף להאט את הקצב, להקל על העומס, להתכנס פנימה. לפי היוגה האנרגיה שפעילה בזמן הזה היא ה'אפאנה' זה הכוח שאחראי על סילוק הפסולת וכל מה שאין בו צורך מהגוף. התנועה הזו תתרחש בכל מקרה ואם נתמוך בה ונלך איתה, החוויה הפיזית-ריגשית תהיה הרבה יותר הרמונית ובסנכרון.אז בימי הווסת שאני משתדלת להאט את הקצב, לבטל תוכניות שלא ממש חשובות, להיות רכה עם עצמי, לנוח כשאפשר, לא עושה פעילות ספורטיבית, אלא יותר תרגול יוגה עדין ומותאם. התרגול הזה הוא בדיוק בשביל ימי הווסת והדם. תרגול עדין, רך, שנועד לעודד ולעזור לזרימת הדם לצאת, לשחרר כיווצים של הרחם ולהקל על כאבים בגב התחתון בואגן. מוזמנות לתרגל ולספר לי איך היה בתגובות.https://www.youtube.com/watch?v=g6y9xUl5b7o&t=1249s&ab_channel=%D7%99%D7%95%D7%92%D7%94%D7%A2%D7%9D%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94
בימים האחרונים חוויתי תחושות של דכדוכך תקיעות וחוסר מוטיבציה, וראיתי עוד הרבה אנשים במצב דומה. זה קשור בין השאר גם לזמן הזה בשנה שאנחנו נמצאות בו, הימים הכי קצרים בשנה, הכי חשוכים. רגע לפני היום הכי קצר בשנה (21 בדצמבר) שאחריו מתחילים הימים להתארך. לא סתם בזמן הזה יש את חנוכה וכריסמס, חגי האור שמזכירים לנו שנכון שחשוך עכשיו – אבל עוד רגע יבוא האור, עוד רגע גם זה יחלוף, אל תתיאשו. הרבה פעמים אנחנו מנסות להמשיך ולתפקד רגיל כל השנה, בקיץ, בחורף, כשקר וכשחם, הרי למה לא? אנחנו לא כמו החיות, יש לנו בית וחימום ואין בעיה שנמשיך כרגיל. אבל העונות משפיעות עלינו, הימים הקצרים, המחסור באור, הקור, מין תחושה כזו שהכל מתכנס לתוך עצמו. מהנסיון שלי, כשאני מנסה להילחם בזה – אני רק מתייאשת ויוצאת מתוסכלת יותר. אבל בכל זאת יש חיים ועבודה ומשפחה ודברים לדאוג להם… אז מה אפשר לעשות בינתיים? לזכור להביט על עצמנו בעיניים טובות ואוהבות עם מלא חמלה לעצמנו, לקבל את זה שזה חלק מהתקופה, להזין את הגוף והנפש בדברים שיש בהם הרבה אנרגיית חיים, להניע את הגוף. רוצות לקבל עוד כלים להתמודדות עם התקופה? ביום חמישי הקרוב 15.12 אעביר בזום שיעור חינמי של שעה ובו אלמד כמה מהכלים שיש למיינדפולנס וליוגה להציע על איך אפשר לצאת מתחושת התקיעות והדכדוך ולעבור לתחושת חיות וזרימה. אשלב בשיעור תרגול יוגה, לימוד תיאורטי, תרגילי נשימה ומדיטציות. ולא לדאוג למי שפיספסה… השיעור יעלה לכאן אחר כך ותוכלו לצפות גם. השיעור יקרה בזום בחמישי הקרוב, ב9:30 בבוקר. הרשמה לשיעור ממש כאן בברכת 'הכי חשוך לפני עלות השחר'
״הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני עשרים שנה. הזמן השני הכי טוב הוא עכשיו״ השוואתיות. היום נכנסתי למחילת הארנב הזו. ראיתי מישהי שלקחה רעיון לערוץ היוטיוב שהיה לי ממש מזמן ויישמה אותו יותר טוב ממני, בזמן שאני לא עשיתי את זה. זה גרם לי לפקפק בעצמי, לא לרצות להתקדם בעצמי. ״למה שאני אמשיך לעשות מה שאני עושה אם היא כבר עושה את זה כל כך טוב?!״ גם אם אתחיל עכשיו היא תהיה יותר טובה ממני. התכווצתי וכעסתי על עצמי. התחלתי בייסורים עצמיים, חרטה והשוואתיות. ואז נעצרתי ונשמתי. ונזכרתי שהזמן הכי טוב להתחיל ולעשות הוא עכשיו, ובכלל לא משנה מה האחרים עושים, כי הם לא אני והמתנה שלי לעולם היא ייחודית ואחרת. ואני לא יכולה להשוות את ההתחלה שלי לאמצע של אחרים. ובכלל לכולנו יש מקום ויש שפע מספיק לכולם. נזכרתי ונשמתי קצת. אהה. יופי. הקנאה וההשוואתיות היא בעצם דרך של ההכרה החמודה שלי לעזור לי להתפתח ולצמוח, להיות טובה יותר, זה רק חץ שמראה לי לאן אני רוצה להגיע. אני יכולה להשתמש באנרגיה הזו כדי להניע אותי לפעולה ולהתמיד במקום לוותר ולעצור. אז אני כותבת את זה עכשיו כתזכורת לעצמי וגם לכם. תמיד יהיה מישהו טוב יותר ממני שעשה את מה שאני עושה בעבר. אם אתן לזה לעצור אותי, אני אף פעם לא אתקדם. וגם אתם לא. אז חבל.
מקווה שאת נהנת מהתכנים באתר.
תרצי לקבל עוד תוכן ייחודי ובעל ערך?
לשמוע ראשונה על סדנאות ורטריטים שאני מעבירה?
השאירי כאן את המייל שלך והצטרפי לרשימת הדיוור שלי.
(אני לא שולחת הרבה ובכל רגע אפשר לצאת)
