השבוע בקליניקה אמרתי למטופלת שהכאב הוא מתנה. איזה אמירה מעצבנת. אבל זה נכון. הכאב בא לסמן לנו שמשהו שאנחנו עושים לגוף או לנפש שלנו, לא נכון, לא מדויק, לא משרת. הכאב לא שם סתם כי הגוף או היקום רוצה להתעלל בנו – זה סימן לכך שהתנאים שנתנו לבריאות שלנו לא היו מדוייקים. יותר מזה, זו הזמנה לדייק את התנאים האלו – וברגע שנעשה את זה, הכאב יתחיל להיעלם. ומה קורה כשלוקחים משכך כאבים? או מנסים להעלים את הכאב עם שיטות שונות אבל לא בודקים למה מלכתחילה הוא הופיע? זה בעצם מצב שהגוף צועק לנו לעזרה ואנחנו רק משתיקים את הצעקות שלו… במקום לשאול "מה קרה? איך אני יכולה לעזור?" אנחנו אומרים לו לשתוק וסותמים לו את הפה. ואז הגוף משנה טקטיקה, ומה שהיה כאב נקודתי הופך לכאב כרוני או למחלה כרונית יותר חמורה. (וגם עם זה אפשר לעבוד) אותה מטופלת הגיעה עם כאבי גב קשים וביקשה שאעזור לה להעביר את הכאב. יחד ישבנו והבנו מה באורח חיים שלה גרם לכאבים – ישיבה ממושכת, חוסר תנועה, תזונה לקויה, סטרס גבוהה… התאמתי לה תרגול יוגה אישי יומיומי קצר, שינינו את התזונה, הוספנו הליכות ותרגילי נשימה. לאט לאט בלי לשים משחות או לקחת כדורים הכאב מעצמו התחיל להיעלם. מעבר לזה – היא התחילה להיות הרבה יותר חיונית, קלילה ומלאת אנרגיה. הכאב עבורה היה מתנה. מתנה להתחיל שינוי לטובה בחיים. אני מזמינה אותנו לראות את הכאבים שלנו כחברים. לשאול את עצמי למה הכאב הופיע? מה באורח החיים שלי גרם לזה? מה עשיתי שלא היה מדויק? זוהי הזמנה להפסיק לטייח את הכאבים, להתחיל להאמין ולהקשיב לאינטואיציה של הגוף, להקשיב לכאב, ללמוד ממנו, לגדול ממנו.

כשאני מסתכלת על החתולה שלי, אני רואה שלאורך כל היום היא נמתחת. אחרי נמנום על הספה, לפני שיוצאת לחצר, לפני שניגשת לנשנש מקערת האוכל ולפעמים סתם ככה באמצע שומדבר. ככה היא שומרת על גמישות הגב ובריאות הגוף שלה. היא לא מחכה לשיעור היוגה השבועי ולא לזמן מסוים כדי לנוע ולהימתח. גם אני ובנזוגי (שתינו עובדים עם הגוף) משלבים את התנועות והמתיחות כחלק בלתי נפרד מהיום יום שלנו בלי קשר לאימון יוגה\תנועה, זה פשוט חלק מהשגרה שלנו. לא חשבתי שזה חריג עד ששמתי לב שלא כולם נמתחים להם סתם ככה באמצע היום לכן החלטתי לחלוק את כל הטוב הזה ולהשיק פרויקט חדש – #יוגה_ביום_יום   בכל פעם אעלה תנוחה אחת שכייף ופשוט לבצע סתם ככה באמצע היום, בלי צורך לפרוש מזרן או להתכונן, פשוט ככה על הדרך. אז נתחיל? התנוחה הראשונה שלנו היום היא…*תופים בבקשה….* אוטנאסאנה (כפיפה לפנים) עם ידיים על שולחן\שיש יתרונות התנוחה: טובה מאוד לבריאות הגב, מרווחת בין החוליות, יוצרת מתיחה באחורי הרגליים, יוצרת מתיחה ופתיחה טובה לכתפיים, מרעננת וממריצה. איך עושים? מוצאים משטח בגובה האגן בערך (יכול להיות שולחן,שישי,גדר…) עומדים עם רגליים ברוחב האגן ומתכופפים לפנים, כפות הידיים מונחות על המשטח. נרצה ליצור צורה של האות 'ר' עם הגוף. דגשים: – נוציא את העקבים מעט החוצה כדי שיהיה קו ישר בין הזרת והעקב של כף הרגל – מרפקים ישרים, אצבעות הידיים נפרשות וכפות הידיים דוחפות את המשטח מטה – ננסה להאריך את הגב ולהרחיק את הזנב והראש אחד מהשני – הרגליים ישרות ודוחפות את הקרקע