חזרתי מויפסאנה של 7 ימים לפני כמה ימים. זו מתנה שאני מעניקה לעצמי פעם בשנה כבר 5 שנים ברציפות. כמו ניקוי רעלים נפשי-ריגשי-מנטלי. השנה זה היה עם עמותת תובנה, בדרך כלל אני עושה אצל המורה

בימים האחרונים חוויתי תחושות של דכדוכך תקיעות וחוסר מוטיבציה, וראיתי עוד הרבה אנשים במצב דומה. זה קשור בין השאר גם לזמן הזה בשנה שאנחנו נמצאות בו, הימים הכי קצרים בשנה, הכי חשוכים. רגע לפני היום

״הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני עשרים שנה. הזמן השני הכי טוב הוא עכשיו״ השוואתיות. היום נכנסתי למחילת הארנב הזו. ראיתי מישהי שלקחה רעיון לערוץ היוטיוב שהיה לי ממש מזמן ויישמה אותו יותר טוב

כשהתחלתי לתרגל יוגה זה היה עם היוטיוב. אהבתי לתרגל לבד, מתי שנוח לי, איך שנוח לי ובלי מלא אנשים לידי, היוגה הייתה בשבילי זמן איכות עם עצמי. אז בקושי היה יוגה בעברית ביוטיוב ותרגלתי באנגלית,

אומרים שאדם ממוצע כיום במהלך יום אחד נחשף לכמות מידע שמקבילה לזו שאדם לפני 100 שנה נחשף אליה בכל ימי חיו. איזה מטורף הנתון הזה? אנחנו מופגזים בידע בכמות היסטרית. כל רגע, כל דקה, מכל