"אין לי משמעת עצמית" – המשפט הזה ליווה אותי שנים. האמנתי בו בכל ליבי, עד שהבנתי שזו סתם מחשבה שהפכה לנבואה שמגשימה את עצמה. אם גם את מתמודדת עם חוסר משמעת עצמית בניסיון להתמיד בתרגול יוגה, הפוסט הזה במיוחד בשבילך. למה קשה לי להתמיד ביוגה? השינוי שלי לא התחיל ביום שמצאתי משמעת – הוא התחיל ביום שהפסקתי להאמין שאני זקוקה לה. כי אני לא צריכה משמעת עצמית ליוגה כדי לתרגל יוגה בבוקר או לאכול בריא או לצאת לריצה. משמעת עצמית היא רעיון ששם לנו מקלות ברגליים, ואני אסביר למה. אם ניסיתי הרגל חדש פעם פעמיים, היה קשה, לא עבד לי ואז הפסקתי ואז שוב ניסיתי ושוב היה קשה ושוב הפסקתי – אני מתחילה לראות דפוס חוזר וחושבת: הנה, אני חלשה. אין לי משמעת עצמית. אני אומרת לעצמי שאתרגל יוגה יומית אבל בפועל זה לא קורה. כנראה שאני לא כמו האנשים האלה שיש להם את זה. ואז אני מוותרת וממשיכה את חיי עם תוית חדשה של 'חוסר במשמעת עצמית' ומוותרת מראש. כשבפועל יכול להיות שהיו הרבה סיבות אחרות שגרמו לך להפסיק, וכנראה שהן לא קשורות ל'משמעת עצמית' אלא להכנת קרקע טובה ולשינוי הרגלים בריאים. 4 שיטות להתמדה ביוגה (בלי לסמוך על משמעת עצמית) אז איך להתגבר על חוסר משמעת עצמית? ניקח תרגול יוגה בבית כדוגמא: 1. למה אני פה? חיבור למטרה התמדה בתרגול יוגה לא נובעת מהצלפה עצמית או ממאבק יומיומי מול הפיתוי לוותר. התמדה אמיתית נולדת כשמצליחים ליצור חיבור רגשי עמוק למה שעושים. תיזכרי למה את רוצה להתחיל לתרגל יוגה כל בוקר. מה הסיבה שלך? גוף בריא יותר, להשתחרר מכאבים? יותר שלווה? תראי את התוצאה הסופית מול העיניים ותחברי אליה מוטיבציה לתרגול יוגה שתמשוך אותך למזרן. 2. שינוי זהות – להפוך למתרגלת יוגה כשאת מספרת לעצמך שאין לך משמעת עצמית, שאת חלשה, שניסית כבר מלא פעמים וזה לא הצליח… את מקבעת זהות. זהות של מישהי שלא מצליחה להתמיד, שלא מקשיבה לעצמה, ומתוך הזהות הזו קשה מאוד ליצור הרגלי תרגול יוגה חדשים. במקום לחשוב "אני צריכה לתרגל יוגה היום", התחילי לראות את עצמך כמתרגלת יוגה. זה הבדל עצום. כשיוגה היא חלק מהזהות שלך, ההחלטה האם לתרגל הופכת מ"האם אני רוצה להתאמץ היום?" ל"איך אני מבטאת את מי שאני?". זה הבסיס לשגרת יוגה קבועה. 3. עקרון ה-2 דקות: איך ליצור הרגל של יוגה בבוקר התחייבי לעצמך לתרגל רק 2 דקות ביום – זה הכל. רוב הימים תגלי שברגע שהתחלת, תמשיכי ליותר. אבל בימים קשים, כשהספיקו רק 2 דקות – זה עדיין ניצחון מושלם. התרגול יוגה למתחילים שלך לא 'נשבר', הוא פשוט היה קצר יותר היום. זו אחת הטכניקות מיינדפולנס היעילות ביותר ליצירת הרגלים חדשים – להתחיל בקטן ולבנות בהדרגה. 4. עיניים טובות וחמלה – מפתח להתמדה אנחנו לא רובוטים. לוקח זמן לשנות הרגלים ולהטמיע אותם. כמה זמן לוקח להתרגל ליוגה יומית? זה תלוי באדם, אבל בדרך כלל מדובר בכמה שבועות עד חודשים של תרגול עקבי. אם רצית לתרגל 5 ימים בשבוע והצלחת "רק" 2, תזכרי שזה הרבה יותר מכלום ותברכי את עצמך על זה שכן תרגלת! אנחנו כל כך רגילות לראות את החסר והאין. חמלה עצמית בתרגול היא המפתח – שימי את הדגש על מה שכן הצלחת ותחגגי את הניצחונות הקטנים. האם אפשר לתרגל יוגה בלי משמעת עצמית? התשובה היא כן, ובגדול! שינויים לא עושים מאפס למאה. זה קורה לאט, בהדרגה ובהתמדה. כשמפסיקים להתמקד ב"משמעת עצמית" ומתחילים לפתח מערכת יחסים בריאה יותר עם התרגול, מגלים שההתמדה מגיעה בצורה הרבה יותר טבעית. מה הטיפ המנצח שלכם להתגברות על חוסר במשמעת עצמית והתמדה בתרגול יוגה? אשמח לשמוע בתגובות!

פעם חייתי עם המון רגשי חרטה ותחושת פספוס. הסתובבתי בעולם עם תחושה שאיפושהו לקחתי את הפניה הלא נכונה והנה בגלל זה החיים שלי נראים ככה עכשיו. לא הייתי מסופקת מהעבודה שלי, מבהנזוג, מהבית. עברתי בראש שוב ושוב על סצנות דמיוניות בראש בהן פעלתי אחרת ממה שבאמת קרה, בסצנות האלו מצאתי את גבר חלומותיי או קיבלתי הזדמנות חיי. כמו מזוכיסטית הייתי עוברת בראש על תרחישים אפשריים. אם רק הייתי אומרת לו ככה.. אם רק הייתי מסכימה לצאת למסע הזה…החיים שלי היו כבר אחרים לגמרי. ההתעסקות הלא בריאה הזו בעבר הפריעה לי לראות את הטוב שכן יש לי בהווה. היא גרמה לי להתעסק כל הזמן בעתיד דמיוני שאולי היה קורה "אם רק הייתי…" ולא איפשרה לי לחיות בתחושת סיפוק ונחת. היא גרמה לי לערער על כל בחירה שעשיתי, לפקפק בשיקול הדעת שלי ולחיות בתחושה כללית שאני את הרכבת שלי כבר החמצתי. שזה מאוחר מידי. כל זה השתנה ברגע שהכרתי את התרגול של דרך היוגה השלמה וחכמת היוגה העתיקה. מתוך תרגולי מדיטציה פשוטים אבל מאוד עוצמתיים, לאט לאט למדתי לזהות דפוסי חשיבה שלא מייטיבים איתי, למדתי לפתח את עמדת המתבוננת הפנימית, למדתי להכיר את הטבע האמיתי שלי ושל המחשבות שלי ובעיקר למדתי לא להאמין לכל מחשבה שעוברת לי בראש. כל מה שזה דרש ממני הוא תרגול מדיטציה יומיומי, המון סבלנות והתמדה בדרך. והאם תחושות החרטה והפספוס פסקו? ממש לא. הן ממשיכות כהרגלן אבל הן כבר לא שולטות בי. אני יודעת למה הן בואו ומה הן מספרות לי. אני יודעת שהן באו כדי לשמור עליי ושאני ממש לא חייבת להקשיב להן ולהמשיך להזין את הסיפורים האלו. מצאתי בתוכי מקום שליו,יציב ויודע. מאז אני הרבה יותר מצליחה להינות ממה שיש,, מצליחה לקבל החלטות מבלי לפחד שאתחרט רגע אחרי ובעיקר מלאה בהוכרת תודה גדולה ותחושת מזל על מה שכן יש לי בחיי. שזה הכי חשוב עבורי. בסופו של דבר הדרך הרוחנית עבורי היא המסע לעבר שלום עם כל החלקים שלי. היא הכוונה לתת מקום לכל הצדדים שבי ולהבין מי בעלת הבית האמיתית. "הפק את המרב מהחרטות שלך; לעולם אל תחנוק את הצער שלך, אלא תטפח והוקיר אותו עד שיהפוך לשלם אחד. להתחרט עמוקות זה לחיות מחדש." (הנרי דיוויד ת'רו)

למה אני לא מפסיקה לחשוב דווקא על הדבר שעושה לי רע?? למה אני דואגת ומדמיינת את הסיטואציה הכי גרועה שיש? ובכלל למה המחשבות האלה לא מפסיקות אף פעם?! אחד הדברים המעניינים והמפתיעים שלא מלמדים אותנו בשום שלב בחיים הוא איך המנגנון הזה של המחשבות עובד ואיך אפשר להשתמש בו לטובתנו בצורה נכונה ומועילה. אז כמה תובנות מרתקות על ההכרה האנושית שלמדתי במהלך הדרך: 1. אין לנו שליטה על המחשבות שלנו, הן באות והולכות איך שבא להם, בלי שנבחר בזה, הרבה פעמים בעיתוי הכי לא מתאים שיש וכמו שהן באו ככה הן הולכות. 2. התוכן של המחשבות שלי לא אומר שום דבר עליי, הן פשוט מספרות לי את העבר שלי. were attention goes energy flows.3 תשומת הלב שלי היא כמו צינור שזורמים בו מים, היא משקה ומחייה כל דבר שהיא פונה אליו. אם אני מפנה תשומת לב לגינה שלי היא תפרח, אם אני משקיעה תשומת לב לעבודה\זוגיות\משפחה שלי הם יפרחו, אם אני שמה תשומת לב לפחדים ולחששות שלי גם הם יפרחו… ומה שאני לא משקיעה בו תשומת לב לאט לאט קומל ונעלם 4. וזה הכי חשוב בעייני- יש לי (ולכולנו) את היכולת, המולדת, הטבעית, לשלוט בתשומת הלב ולכוון אותה הרחק ממחשבות ופעולות שלא מייטיבות איתי (ואז הן לאט לאט קומלות ונעלמות) לעבר כיוון שאני בוחרת, לעבר כיוון מייטיב ומעצים ומפתח.(ואז התחומים האלה גדלים בחיי) זה כמו לבחור איזה גן אני רוצה להשקות. 5.השליטה בתשומת הלב היא שריר והיא דורשת אימון קצר ויומיומי במדיטצית מיקוד באובייקט אחד (נשימה\צליל\תחושת גוף וכו..) 6. האימון הזה לא תמיד נעים או קל אבל אני חושבת שזה לא יהיה מוגזם להגיד שהיכולת הזו היא אחת מכוחות העל הכי חזקים שאדם יכול לרכוש היום כדי להתפתח ולהתקדם ולהפוך את חווית החיים פה למשהו נפלא עבור כולם.

"מה באמת אני יכולה לשים כמה שבא לי?" "רגע, לא הבנתי, כמה עולה הקורס?" שאלו אותי כמה תלמידות מבולבלות היום. אז רציתי לשתף על המסורת הנפלאה הזו שנקראת 'דאנה'. משמעות המילה 'דאנה' בסנסקריט היא נדיבות, נתינה, רוחב לב. באופן מסורתי לימוד היוגה והמדיטציה בהודו היה נתמך על ידי הקהילה בה חיו המורים. המורים\נזירים היו מלמדים והקהילה הייתה מספקת את צורכיהם הפיזיים. הלימוד היה ניתן בלי לנקוב במחיר או בתמורה מסוימת  וזאת מתוך אהבה, נתינה ונדיבות. כמו שהעץ לא מגביל את כמות העלים שנופלים ממנו על האדמה, כך לא מגביל המורה את הידע שהוא נותן לאחרים. התלמידים מצידם היו נותנים בהערכה ואהבה לידע שהתקבל. זו אינה קבצנות, זו נתינה הדדית ואהבה הדדית. הדאנה הוא תרגול רוחני הן עבור המורה והן עבור התלמיד. תרגול בנתניה אוהבת ללא תנאי, תרגול בקבלה אוהבת. זהו תרגול של שפע ומודל של כלכלה שבה יש לכולם מספיק ואין תחרות או מלחמה על המשאבים, אלא הכרה בכך שיש בחיים האלו שפע מספיק לקיים את כולנו וכל אחד נותן/לוקח לפי הצורך והיכולת שלו. נתינה בנדיבות-לב היא נתינה בלב שלם, נתינה חופשית המכבדת את הנותן ומכבדת את המקבל: חופשיים לתת, חופשיים לקבל, ללא תנאים.זוהי כאמור נתינה הדדית: המורה מקבל תמיכה מהמשתתפים בסדנה כך שיתאפשר קיום סדנאות נוספות במתכונת דומה, והמשתתפים נתמכים על-ידי הלמידה והנתינה של המורה. נתינה בנדיבות-לב היא אפשרות והזדמנות – היא אינה עסקה עם מחיר נקוב ושער חליפין קבוע אלא נתינה חופשית, באהבה ובשמחה. הנתינה פתוחה ומזמינה ונגישה לכולם, ללא אפליה וללא תנאים. וכל אחד מהמשתתפים מקבל ונותן בנדיבות-לב על-פי רוחב ליבו ועומק כיסו, בהתאם ליכולתו ולמצבו בחיים. הדאנה היא באמת מתנה גדולה, כאשר אנחנו נותנים לאחרים אנחנו נותנים גם לעצמנו – כאשר הלב פתוח לנתינה, כבר אנחנו מקבלים; וכאשר הלב פתוח לקבלה, באופן טבעי נובעת הנתינה. גם לתמליד הנותן יש הזדמנות לתרגל רוחב לב ונתינה. התרגול של הדאנה מגיע מתוך האמונה שהידע הרוחני הוא חשוב וערכי עבור כל אדם וזו זכותו של כל אדם לקבל גישה לידע זה ללא קשר ליכולת כלכלית כזו או אחרת.