אני סופיה אפל מורנו, חוקרת וחיה את עולם הרוח וההתפתחות האישית ב15 השנים האחרונות, מורה ליוגה ומדיטציה, מטפלת ביוגה תרפיה, מנחה רטריטים וסדנאות, נוודית לסירוגין ואוהבת את החיים.

כאן בבלוג אשתף את מסע ההתעוררות שלי מתוך תקווה שזה יתרום וייתן ערך גם לך.

להמשך קריאה>>

אשמח לעדכן אותך על תוכן חדש בבלוג ועל סדנאות, קורסים וריטריטים בהנחייתי.

יוגה ביום יום – אוטנאסאנה

כשאני מסתכלת על החתולה שלי, אני רואה שלאורך כל היום היא נמתחת. אחרי נמנום על הספה, לפני שיוצאת לחצר, לפני שניגשת לנשנש מקערת האוכל ולפעמים סתם ככה באמצע שומדבר. ככה היא שומרת על גמישות הגב ובריאות הגוף שלה. היא לא מחכה לשיעור היוגה השבועי ולא לזמן מסוים כדי לנוע ולהימתח. גם אני ובנזוגי (שתינו עובדים עם הגוף) משלבים את התנועות והמתיחות כחלק בלתי נפרד מהיום יום שלנו בלי קשר לאימון יוגה\תנועה, זה פשוט חלק מהשגרה שלנו. לא חשבתי שזה חריג עד ששמתי לב שלא כולם נמתחים להם סתם ככה באמצע היום לכן החלטתי לחלוק את כל הטוב הזה ולהשיק פרויקט חדש – #יוגה_ביום_יום   בכל פעם אעלה תנוחה אחת שכייף ופשוט לבצע סתם ככה באמצע היום, בלי צורך לפרוש מזרן או להתכונן, פשוט ככה על הדרך. אז נתחיל? התנוחה הראשונה שלנו היום היא…*תופים בבקשה….* אוטנאסאנה (כפיפה לפנים) עם ידיים על שולחן\שיש יתרונות התנוחה: טובה מאוד לבריאות הגב, מרווחת בין החוליות, יוצרת מתיחה באחורי הרגליים, יוצרת מתיחה ופתיחה טובה לכתפיים, מרעננת וממריצה. איך עושים? מוצאים משטח בגובה האגן בערך (יכול להיות שולחן,שישי,גדר…) עומדים עם רגליים ברוחב האגן ומתכופפים לפנים, כפות הידיים מונחות על המשטח. נרצה ליצור צורה של האות 'ר' עם הגוף. דגשים: – נוציא את העקבים מעט החוצה כדי שיהיה קו ישר בין הזרת והעקב של כף הרגל – מרפקים ישרים, אצבעות הידיים נפרשות וכפות הידיים דוחפות את המשטח מטה – ננסה להאריך את הגב ולהרחיק את הזנב והראש אחד מהשני – הרגליים ישרות ודוחפות את הקרקע  

להמשך קריאה »

לקבל כל רגע כפי שהוא

מכירים את הרצון או הציפייה שיגיע הרגע, המקום והזמן ובו הכל יהיה פשוט בסדר. ייגמר הבלאגן ויהיה אפשר להתחיל לחיות. "אני רק מחכה שהדברים יירגעו ואז…" או שאולי איזו אמונה שכשאתחיל להתאמן\לתרגל יוגה\לאכול בריא\להפסיק לעשן אז הכל סופסוף יסתדר. האמנם? בדרך היוגה אנחנו מגלים, שכאן, ממש עכשיו, עם כל הבלאגן ועם כל מה שצריך לסדר, לעשות ולשפר.. אלה הם החיים, ממש ככה. לא יגיע רגע שבו נוכל לנוח ולהגיד 'אהה הגעתי, סופסוף עכשיו אפשר להתחיל לחיות טוב' כי מיד אחריו תהיה עוד מטרה, עוד רצון להשתפר, לשנות לארגן… ככה עובדת ההכרה שלנו וזה בלתי נמנע. אם אחכה עד שהכל יסתדר כדי להתחיל עם כל מה שרציתי אני אולי אגלה את עצמי מחכה המון המון זמן לשווא… דרך היוגה מלמדת אותנו לחיות את החיים במלואם, יחד עם כל הבלאגן והכאוס, עם העליות והירידות, עם הכיווצים וההתרחבויות. לכולם יש מקום, כולם חלק מהמארג הנפלא שהוא חיינו. כל סיטואציה שאפגוש בחיי באה לשרת אותי בדרכי לגדול במודעות, באהבה. ואז אני מגלה שהרגע שבו אני מתפרצת בעצבים על מישהו בכביש לא פחות חשוב לגדילה האישית שלי מאשר הרגע בו אני נחה על חוף הים. וכשאני מבינה ומתחילה לתרגל את זה, כל רגע בחיים נהיה הזדמנות עבורי לגדול במודעות ולהפוך להיות אדם טוב יותר. עבורי, עבור הסובבים אותי ועבור כל הבריאה.  

להמשך קריאה »

מיתוסים על מדיטציה – למה מדיטציה לא נועדה להרגיע ולמה היא כן טובה לי?

יש איזה מיתוס כזה שתרגול מדיטציה אמור להפסיק את המחשבות. עכשיו, לשבת במדיטציה ולנסות להפסיק את המחשבות זה קצת כמו לעמוד על החוף ולצעוק על הגלים שיפסיקו, או שלפחות יירגעו! אפשר לעשות את זה…אבל זה חסר תועלת. הגלים ימשיכו להתנפץ על החוף, לפעמים ברוח סערה ולפעמים באדוות קלילות, לנו אין שום שליטה על כך. ככה גם עם המחשבות שלי, אין לי שליטה אם מגיעה מחשבה כזו או אחרת, אין לי בחירה אם יעלה בי כעס או קנאה או שמחה, זה קורה מעצמו. אם ככה מה עושים בזמן מדיטציה? במקום לצעוק על הגלים שיפסיקו, אנחנו לומדים לגלוש עליהם. להתבונן בהם כשהם באים והולכים, מבלי לטבוע בתוכם. בעצם לרכב על גלי ההכרה, להיות בקשב רב. ואז ברגע שלומדים לגלוש טוב, אפילו זמנים סוערים לא יכולים להטביע אותנו ואפילו יכולים להיות מהנים. העניין הוא, שבמציאות זה לא שאנחנו לא עומדים על חוף הים ומתבוננים בגלי המחשבות והרגשות בנחת, אלא אנחנו נמצאים באמצע הים הסוער, טובעים במיליארד מחשבות, כעסים, לחץ ומה לא..  מנופפים בידיים לכל הכיוונים, מנסים להרים את הראש מעט כדי לנשום מעט אויר ולא מצליחים לראות מה קורה בבהירות. לפעמים הגלים נרגעים ואז טיפה יותר קל… אבל זה לא נמשך הרבה זמן. שוב ושוב אנחנו טובעים בתוך ההכרה של עצמנו, הולכים לאיבוד שוקעים במחשבות טורדניות, לחצים, פחדים והשתוקקויות שלא מועילות לנו אז מה המדיטציה והיוגה מציעות לנו? שיעורי גלישה. גלישת ההכרה. במקום לטבוע בגלי המחשבות והרגשות, המדיטציה מלמדת אותנו איך לחיות יחד עם כל העליות והירידות, עם הפחדים והתשוקות, ללמוד איך לגלוש מעל הכל בנחת, עם חיוך קטן. אז קודם מתאמנים במקום מוגן, בטוח, (ישיבת מדיטציה קצרה 5 דקות ביום) כדי שאחר כך כשנצא לעולם כבר נהיה מיומנים בגלישה ולא ניסחף בקלות. ואז לא כל דרמה שמתרחשת בחיים חייבת להיות גל מאיים וענק, היא יכולה להיות הזדמנות נפלאה לתפוס גל  

להמשך קריאה »

על מסורת ה"דאנה" או – באמת אפשר לשלם כמה שבא לי?

"מה באמת אני יכולה לשים כמה שבא לי?" "רגע, לא הבנתי, כמה עולה הקורס?" שאלו אותי כמה תלמידות מבולבלות היום. אז רציתי לשתף על המסורת הנפלאה הזו שנקראת 'דאנה'. משמעות המילה 'דאנה' בסנסקריט היא נדיבות, נתינה, רוחב לב. באופן מסורתי לימוד היוגה והמדיטציה בהודו היה נתמך על ידי הקהילה בה חיו המורים. המורים\נזירים היו מלמדים והקהילה הייתה מספקת את צורכיהם הפיזיים. הלימוד היה ניתן בלי לנקוב במחיר או בתמורה מסוימת  וזאת מתוך אהבה, נתינה ונדיבות. כמו שהעץ לא מגביל את כמות העלים שנופלים ממנו על האדמה, כך לא מגביל המורה את הידע שהוא נותן לאחרים. התלמידים מצידם היו נותנים בהערכה ואהבה לידע שהתקבל. זו אינה קבצנות, זו נתינה הדדית ואהבה הדדית. הדאנה הוא תרגול רוחני הן עבור המורה והן עבור התלמיד. תרגול בנתניה אוהבת ללא תנאי, תרגול בקבלה אוהבת. זהו תרגול של שפע ומודל של כלכלה שבה יש לכולם מספיק ואין תחרות או מלחמה על המשאבים, אלא הכרה בכך שיש בחיים האלו שפע מספיק לקיים את כולנו וכל אחד נותן/לוקח לפי הצורך והיכולת שלו. נתינה בנדיבות-לב היא נתינה בלב שלם, נתינה חופשית המכבדת את הנותן ומכבדת את המקבל: חופשיים לתת, חופשיים לקבל, ללא תנאים.זוהי כאמור נתינה הדדית: המורה מקבל תמיכה מהמשתתפים בסדנה כך שיתאפשר קיום סדנאות נוספות במתכונת דומה, והמשתתפים נתמכים על-ידי הלמידה והנתינה של המורה. נתינה בנדיבות-לב היא אפשרות והזדמנות – היא אינה עסקה עם מחיר נקוב ושער חליפין קבוע אלא נתינה חופשית, באהבה ובשמחה. הנתינה פתוחה ומזמינה ונגישה לכולם, ללא אפליה וללא תנאים. וכל אחד מהמשתתפים מקבל ונותן בנדיבות-לב על-פי רוחב ליבו ועומק כיסו, בהתאם ליכולתו ולמצבו בחיים. הדאנה היא באמת מתנה גדולה, כאשר אנחנו נותנים לאחרים אנחנו נותנים גם לעצמנו – כאשר הלב פתוח לנתינה, כבר אנחנו מקבלים; וכאשר הלב פתוח לקבלה, באופן טבעי נובעת הנתינה. גם לתמליד הנותן יש הזדמנות לתרגל רוחב לב ונתינה. התרגול של הדאנה מגיע מתוך האמונה שהידע הרוחני הוא חשוב וערכי עבור כל אדם וזו זכותו של כל אדם לקבל גישה לידע זה ללא קשר ליכולת כלכלית כזו או אחרת.  

להמשך קריאה »

שגרת בוקר

אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי בחיי הוא אימוץ של שגרת בוקר מייטיבה. גם אם לא נראה שיש לך שגרת בוקר, לכולנו יש שגרה של דברים שאנחנו עושים כשקמים על הבוקר – שותים כוס קפה, גוללים בפייסבוק, חדשות… כל אחת והשגרה שלה. זה התחיל לפני כעשור כשטיילתי בהודו, התחלתי לתרגל יוגה בבקרים ופתאום ראיתי שימים שבהם לא תרגלתי יוגה היו הרבה יותר עייפים, איטיים, הייתי יותר עצבנית. ימים שבהם כן תרגלתי היו מלאי צבע, היתי חיונית ומלאת אנרגיה, רגועה יותר כאבי הגב תחתון נעלמו. הבנתי שאיך שהבוקר שלי נראה, כך גם ייראה כל שאר היום שלי. מאז אני מתרגלת יוגה כל יום, ולשגרת הבוקר שלי הצטרפו גם מדיטציה קצרה, תרגילי נשימה, דפי בוקר ועוד. לפעמים יש לי המון זמן ואז שגרת הבוקר שלי נמשכת במשך שעה-שעתיים, ולפעמים יש רק רבע או חצי שעה. העיקר או שאני מקדישה את הרגעים הראשונים שלי ביום לעצמי, לטיפוח היחסים שלי עם עצמי. ממש כמו שכל יום צריך להטעין את הטלפון שלנו ולתת לו אנרגיה שימשיך לשרת אותנו, כך גם אם נדאג יומיום "להטעין" את עצמנו בכל הרבדים נוכל להמשיך לתפקד, לחיות טוב ואפילו לשגשג. ה"הטעינה" הזו לא מסתקפת רק בשינה ואוכל (שגם הם מאוד חשובים באיכותם וכמותם כמובן) אלא בכל הרבדים שלנו – גופני, מנטלי, רגשי, אנרגטי. המון פעמים במשך השנים שמעתי תלמידים וחברים שרוצים לתרגל אבל לא יודעים איך לבנות תרגול או איזה תנוחות לתרגל, באיזה סדר כדאי ומה "נכון" ומה לא. ככה היוגה נשארת נחלת המורה ליוגה, משהו שעושים פעם-פעמיים בשבוע כשהולכים לשיעור יוגה. היא לא הופכת להיות משהו אישי. והיוגה היא תרגול אישי. היא זמן מקודש עם עצמנו.  

להמשך קריאה »

שיעורים מהחיים – לקבל את המציאות

אחד מהגורמים הגדולים לסבל בחיים לפי היוגה (וגם לפי הבודהיזם) הוא חוסר קבלה של המציאות כפי שהיא. בדרך כלל ישנו איזה תכנון מסויים לחיים, רעיון מקדים איך בדיוק הדברים אמורים להיראות ואז באים החיים ובחוצפתם הרבה מחרבים לנו את כל התוכניות! אני במחשבותיי היצירתיות תיכננתי תוכנית מפורטת ושלמה וכבר הייתי בטוחה שזו המציאות ופתאום מגיעה משהו ו"הורס" לי את כל התוכניות. הסבל כאן הוא כפול כי א. התוכנית שרציתי לא התקיימה ב. אני לא מסכימה עם המציאות שכן מתקיימת. ובסופו של דבר? המציאות היא המציאות. מה שקורה הוא מה שקורה. כל מה שדמיינתי ורציתי? היה בעיקר, ותכלס, אך ורק, בתוך המחשבות והרצונות שלי. עצם המאבק עם המציאות ועם כל מה שמתרחש ממש כרגע, פשוט גוזל ממני כל כך הרבה אנרגיה וגורם לי לסבל גדול. העתיד היה רק בדמיון שלי. הווה הוא המציאות היחידה האפשרית. ועכשיו? אני בטוחה שלכולנו היו תוכניות מפורטות ושונות איך החגים הולכים להיראות והמציאות באה וחרבה את הכל. אני למשל תכננתי לבלות את השבוע האחרון שלפני הסגר בללמד מלא שיעורי יוגה, להיות בזולה בירדן, לצאת לרקוד ולפגוש חברים. ובמקום זה? אני ורן חולים שבוע שלם מרותקים לבית עם חום ושקדים נפוחים (כן כן, הסגר הוארך בשבוע בשבילנו). להגיד שלא התבאסתי? בטח שכן. אבל אז נזכרתי שלהילחם עם המציאות זה כל כך מעייף ובסוף היא תמיד מנצחת. אז התרווחתי לתוך מה שקורה, והנה אני כבר שבוע חולה, נחה, צוחקת ממה שהחיים המשוגעים האלה מביאים לעברי ומנווטת את דרכי בצורה הכי טובה דרכם. ותכלס? זה הרבה יותר נעים לי מאשר להתמרמר ולהתבאס למה זה קרה לי ומה עשו לי… נ.ב – זה לא אומר שאי אפשר לפעול כדי לשנות את המציאות כשצריך ואפשר, אבל צעד ראשון הוא להכיר בה. אז איך אתם תבלו את החגים\סגר הקרובים? גם לכם התוכניות השתנו? איך אתם מקבלים את השינוי? אשמח לשמוע חיבוק גדול לכולנו חמודים שכמונו  

להמשך קריאה »